ז. בט"ו ווי"ן של אמת ויציב וכו' יזהר להוציאם בפיו הדק היטב, מפני שיש בהם סוד. וצריך לחבר מלת הדבר עם ט"ו ווי"ן הנזכרים שלא יפסיק ביניהם, מפני כי אות ה' של הדבר שייכת להם. ואם נזדמן לו כאן לענות דבר מדברים שבקדושה שיענה בתוך ברכות דק"ש, יענה גם באמצע ט"ו ווי"ן הנז', אלא שצריך לחזור ולומר ויציב וכו' כדי לחבר ט"ו ווי"ן הנזכרים עם ה"א של הדבר בלתי הפסק בדבר אחר בנתיים:
ח. כשיאמר 'ודבריו חיים וקיימים ונאמנים ונחמדים לעד', אז בתיבת "לעד" ינשק הציציות שהיה אוחז בהם, ויעבירם על גבי עיניו, ויסירם מידו שישתלשלו למטה, ולא יאחזם עוד בידו, וכנזכר בספר הכונות. וצ"ל "יוצרינו צור ישועתינו" ולא יאמר "צורינו". וכן "למלך א-ל חי וקים" יאמר למ"ד הראשונה של 'למלך' בקמ"ץ ולא בשב"א, כנזכר לעיל גבי לא-ל ברוך. גם יאמר "רם ונשא גדול ונורא" ולא יאמר "גבור ונורא" וכנזכר בספר הכונות. וכשיאמר עוזר דלים יכוין לעשות עצמו עני עם השכינה הנקראת דלה, בהיותה למטה בהיכל הרצון דבריאה, כדי שבעלותה משם יזכה שיהיו עלוי לנפשו ג"כ עמה. וכוונה זו נרמזה בזוה"ק שאמרו וצריך למעבד גרמיה עני בהדי שכינתא וכנזכר בספר הכונות. וכשיאמר "תהלות לאל עליון גואלם" יקום לעמוד לפני המלך העליון ברוך הוא, וישאר עומד עד סוף תפלת העמידה וכנזכר בספר הכונות. ותיכף בתחלת מלת "תהלות" יקום לעמוד, ויסיים מלת תהלות מעומד, ועיין בסידור רבינו הרש"ש ז"ל:
