משנה ט: שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטַח אוֹמֵר, הֱוֵי מַרְבֶּה לַחֲקוֹר אֶת הָעֵדִים, וֶהֱוֵי זָהִיר בִּדְבָרֶיךָ, שֶׁמָּא מִתּוֹכָם יִלְמְדוּ לְשַׁקֵּר:
משנה י: שְׁמַעְיָה וְאַבְטַלְיוֹן קִבְּלוּ מֵהֶם. שְׁמַעְיָה אוֹמֵר, אֱהוֹב אֶת הַמְּלָאכָה, וּשְׂנָא אֶת הָרַבָּנוּת, וְאַל תִּתְוַדַּע לָרָשׁוּת:
משנה ט: שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטַח אוֹמֵר, הֱוֵי מַרְבֶּה לַחֲקוֹר אֶת הָעֵדִים, כיון שמתוך שחוזר על הדברים פעמים רבות, יוכל הדיין לגלות אם עדותם עדות שקר. וֶהֱוֵי זָהִיר בִּדְבָרֶיךָ, שלא יבינו מהם באיזה אופן יצא הנידון זכאי או חייב, שֶׁמָּא מִתּוֹכָם יִלְמְדוּ לְשַׁקֵּר, שיבינו כיצד תוכל עדותם להועיל, ויכוונו דבריהם לצד זה.
משנה י: שְׁמַעְיָה וְאַבְטַלְיוֹן, שהיו גרי צדק, מצאצאיו של סנחריב, קִבְּלוּ מֵהֶם – מיהודה בן טבאי ושמעון בן שטח, שְׁמַעְיָה אוֹמֵר, אֱהוֹב אֶת הַמְּלָאכָה – אף אדם שיש לו ממון רב להתפרנס ממנו יעמול במלאכתו, כיון שהבטלה מביאה את האדם לשגעון, וּשְׂנָא אֶת הָרַבָּנוּת – אל תנהג שררה על הציבור, שהרבנות מקברת את בעליה, וְאַל תִּתְוַדַּע לָרָשׁוּת – אל תתקרב לשלטון, שדבר זה גורם לאדם לעסוק רק בקירבה לשלטון, ומחמת כן עובר אף על עבירות.
