משנה יג: אַרְבַּע מִדּוֹת בְּנוֹתְנֵי צְדְקָה. הָרוֹצֶה שֶׁיִּתֵּן וְלֹא יִתְּנוּ אֲחֵרִים, עֵינוֹ רָעָה בְּשֶׁל אֲחֵרִים. יִתְּנוּ אֲחֵרִים וְהוּא לֹא יִתֵּן, עֵינוֹ רָעָה בְשֶׁלּוֹ. יִתֵּן וְיִתְּנוּ אֲחֵרִים, חָסִיד. לֹא יִתֵּן וְלֹא יִתְּנוּ אֲחֵרִים, רָשָׁע:
משנה יג: אַרְבַּע מִדּוֹת בְּנוֹתְנֵי צְדְקָה – ארבע הנהגות בני אדם יש בענין נתינת צדקה: א. הָרוֹצֶה שֶׁרק הוא יִּתֵּן צדקה, וְרצונו שלֹא יִתְּנוּ אֲחֵרִים, כדי שהטובה והשבח יגיעו לחלקו ולא לאחרים, הרי עֵינוֹ רָעָה בְּשֶׁל אֲחֵרִים. ב. הרוצה שיִתְּנוּ אֲחֵרִים, ולא אכפת לו שיזכו לתהילה ושבח, ואף לא אכפת לו שתהיה הרווחה לעניים, וְהוּא לֹא יִתֵּן, הרי עֵינוֹ רָעָה בְשֶׁלּוֹ, שעינו צרה מלעשות צדקה בממונו. ג. הרוצה שיִתֵּן הוא וְגם יִתְּנוּ אֲחֵרִים, הרי זה חָסִיד. ד. הרוצה שלֹא יִתֵּן הוא עצמו, וְגם שלֹא יִתְּנוּ אֲחֵרִים, הרי זה רָשָׁע.
