תְּנָן הָתָם – שנינו במשנה שם (פאה פ"ח מ"ז), אֵין פּוֹחֲתִין לֶעָנִי הָעוֹבֵר מִמָּקוֹם לְמָּקוֹם, מִלתת לעני כִּכָּר לחם הנקנית בְּפוּנְדְּיוֹן, מֵאַרְבַּע סְאִין בְּסֶלַע – בזמן שמוכרים בשוק ארבע סאים חיטים בסלע [ולפי חשבון זה נמצא שככר זו עשויה מרבע קב חיטים]. לָן העני בעיר, נוֹתְנִין לוֹ פַּרְנָסַת לִינָה. שָׁבַת – נשאר העני בעיר ליום השבת, נוֹתְנִין לוֹ מְזוֹן שָׁלֹשׁ סְעוּדוֹת. מבררת הגמרא, מַאי – מה היא 'פַּרְנָסַת לִינָה' המוזכרת במשנה, ומבארת, אָמַר רַב פָּפָּא, פּוּרְיָא – מיטה לישן עליה, וּבֵי סַדְיָא – וכר להניח תחת ראשו. וְאִם הָיָה הוא עָנִי הַמַּחֲזִיר עַל הַפְּתָחִים, אֵין נִזְקָקִין לוֹ לְמַתָּנָה מְרֻבָּה – אין נותנים לו סכום גדול, כיון שמורגל הוא לחזר על הפתחים ומוצא בכך די צרכו, אֲבָל נִזְקָקִין לוֹ לְמַתָּנָה מוּעֶטֶת.
אָמַר רַב אַסִּי, לְעוֹלָם אַל יִמְנַע אָדָם עַצְמוֹ מִלתת לכל הפחות שְּׁלִישִׁית הַשֶּׁקֶל בַּשָּׁנָה, שֶׁנֶּאֱמַר (נחמיה י לג) 'וְהֶעֱמַדְנוּ עָלֵינוּ מִצְוֹת לָתֵת עָלֵינוּ שְׁלִישִׁית הַשֶּׁקֶל בַּשָּׁנָה' וְגוֹ', ואם נתן פחות מסכום זה, לא קיים מצוות צדקה.
וְאָמַר רַב אַסִּי, שְׁקוּלָה מצוות צְדָקָה כְּנֶגֶד כָּל הַמִּצְוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) 'וְהֶעֱמַדְנוּ עָלֵינוּ מִצְוֹת', לשון 'מִצְוָה' לֹא נֶאֱמַר כָּאן, אֶלָּא 'מִצְוֹת', ללמד שמצות צדקה שקולה כנגד כל המצוות.
אָמַר רַבִּי אַסִּי, גדול יוֹתֵר כֹּחַ הַמְעַשֶּׂה את האחרים לתת צדקה, מִן הָעוֹשֶׂה – מהנותן בעצמו צדקה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה לב יז) 'וְהָיָה מַעֲשֵׂה הַצְּדָקָה שָׁלוֹם וַעֲבוֹדַת הַצְּדָקָה הַשְׁקֵט וָבֶטַח עַד עוֹלָם', ומכך שלא נאמר 'והיתה הצדקה' אלא 'והיה מעשה הצדקה' יש ללמוד שהמעשה את חבירו וטורח בכך, גדול מהנותן.
רַבִּי אֶלְעָזָר, הֲוָה יָהֵיב פְּרוּטָה לְעַנְיָא – היה נותן פרוטה לצדקה לעני, וְהָדַר מְצַלֵּי – ואחר כך היה מתפלל, דִּכְתִיב – שנאמר בתהילים (יז טו) 'אֲנִי בְּצֶדֶק אֶחֱזֶה פָנֶיךָ', כלומר, בזכות הצדקה אחזה פניך בתפילה.
אגב דרשה זו, מבארת הגמרא את סיום הפסוק (שם), מַאי – מהו ביאור הפסוק 'אֶשְׂבְּעָה בְהָקִיץ תְּמוּנָתֶךָ', אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק, אֵלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, שֶׁמְּנַדְּדִין שֵׁינָה מֵעֵינֵיהֶם כדי לעסוק בתורה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׂבִּיעָן מִזִּיו הַשְּׁכִינָה לָעוֹלָם הַבָּא, כְּלוֹמַר, לשון 'בהקיץ' מתפרשת כך, בִּשְׂכַר הֲקָצָה שֶׁמְּקִיצִין אֶת עַצְמָן מִן הַשֵּׁינָה כדי לעסוק בתורה, זוֹכֶה לִשְׂבֹּעַ מִתְּמוּנָתוֹ כביכול שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לעולם הבא, והיינו זיו השכינה.
(אָמַר רַבִּי יִצְחָק, הַנּוֹתֵן פְּרוּטָה לֶעָנִי, מִתְבָּרֵךְ בְּשֵׁשׁ בְּרָכוֹת, דִּכְתִיב (ישעיה נח ז) 'הֲלוֹא פָּרוֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת כִּי תִרְאֶה עָרֹם וְכִסִּיתוֹ וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם', ועל כך נאמרו בפסוקים הבאים (שם נח ח-ט) שש ברכות, א) 'אָז יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶךָ, ב) וַאֲרוּכָתְךָ מְהֵרָה תִצְמָח, ג) וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ, ד) וּכְבוֹד ה' יַאַסְפֶךָ, ה) אָז תִּקְרָא וַה' יַעֲנֶה, ו) תְּשַׁוַּע וְיֹאמַר הִנֵּנִי'. וְהַמְפַיְּיסוֹ לעני בִּדְבָרִים טובים ותנחומים, מִתְבָּרֵךְ בְּאַחַת עֶשְׂרֵה בְּרָכוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (שם נח י) 'וְתָפֵק לָרָעֵב נַפְשֶׁךָ וְנֶפֶשׁ נַעֲנָה תַּשְׂבִּיעַ', לפייסו בדברי ניחומים, ועל כך נאמר בהמשך הפסוק ובפסוקים הבאים (יא-יב) נאמרו אחת עשרה ברכות, א) 'וְזָרַח בְּחֹשֶׁךְ אוֹרֶךָ, ב) וַאֲפֵלָתְךָ כַּצָּהֳרָיִם, ג) וְנָחֲךָ ה' תָּמִיד וְגוֹ', [ד) וְהִשְׂבִּיעַ בְּצַחְצָחוֹת נַפְשֶׁךָ, ה) וְעַצְמֹתֶיךָ יַחֲלִיץ, ו) וְהָיִיתָ כְּגַן רָוֶה, ז) וּכְמוֹצָא מַיִם אֲשֶׁר לֹא יְכַזְּבוּ מֵימָיו], ח) וּבָנוּ מִמְּךָ חָרְבוֹת עוֹלָם, ט) מוֹסְדוֹת דּוֹר וָדוֹר תְּקוֹמֵם, י) וְקֹרָא לְךָ גּוֹדֵר פֶּרֶץ, יא) מְשׁוֹבֵב נְתִיבוֹת לָשָׁבֶת'. ע"כ).
