הַנְהוּ בֵּי תְּרֵי דַּהֲווּ דָּיְירִי – מעשה בשני בני אדם שהיו דרים בבנין אחד, חַד עִלָּאִי וְחַד תַּתָּאִי – אחד היה דר בקומה העליונה, ואחד היה דר בקומה התחתונה, אִיחְבִּיס תַּתָּאִי – שקעו באדמה כתלי הבית, ואותו שדר בקומה התחתונה לא היה יכול לדור בביתו כראוי, ואָמַר לֵיהּ לְעֵילָא – אמר לאותו שדר בקומה העליונה, תָּא לִיבְנְיֵיהּ – בא ונבנה ביחד את הבנין כולו מחדש, באופן שאוכל לדור בו כראוי. אָמַר לֵיהּ העליון, אֲנָא שַׁפִּיר דָּאֵירְנָא – אני דר בטוב, ואין שקיעת הכתלים מפריעה לי, ואיני רוצה להוציא הוצאות על בניית ביתי מחדש. אמר התחתון לעליון, אִבְנְיֵיהּ אֲנָא – אבנה אני לבדי את הכל. אמר לו העליון, לֵית לִי דּוּכְתָּא דְדָיַירְנָא בָּהּ – אין לי מקום לדור בו בינתיים, עד שתסיים את בניית הבנין. אָמַר לֵיהּ התחתון לעליון, מוֹגַרְנָא לָךְ – אשכור עבורך מקום אחר לדור בו בינתיים. השיב לו העליון, לֹא מָצִינָא דְאַטְרַח – איני רוצה לטרוח לעבור לדירה אחרת. אמר לו התחתון לעליון, לֹא קָא מִתְּדַר לִי – הרי איני יכול לדור בביתי כעת, שהרי מחמת שקיעת הכתלים נעשה פתח הבית נמוך ואיני יכול להכנס בו, אָמַר לֵיהּ העליון, חוּק לָךְ בְּאַרְעָא – חקוק לך בקרקע מקום מתחת לדלת ביתך, וכך תוכל להכנס, אוֹ שׁוּף אַכְּרֵיסָךְ עוּל – או שתתכופף עד כריסך ותכנס לבית, וְשׁוּף וּפוּק – וכן תתכופף ותצא.
אָמַר רַב חָמָא, דִּינָא קָאָמַר לֵיהּ – אכן אמר העליון לתחתון את הדין הנכון, כי באמת אין התחתון יכול להכריחו להוציא הוצאות או לטרוח כדי שיוכל התחתון לתקן את ביתו.
וְהַנֵּי מִילֵּי – ואמנם דין זה הוא רק באופן דְּלֹא מָטוּ כְּשׁוּרֵי לְמַטָּה מֵעֲשָׂרָה – שלא שקע הבנין כל כך עד שירדו קורות ביתו למטה מעשרה טפחים מהקרקע, וכיון שנשארה לתחתון דירה בגובה עשרה טפחים, אין העליון משועבד לו, אֲבָל אם מָטוּ כְּשׁוּרֵי לְמַטָּה מֵעֲשָׂרָה, ונמצא שאין לתחתון אפילו גובה של עשרה טפחים בביתו, מָצִי אָמַר לֵיהּ – יכול התחתון לומר לעליון, לְמַטָּה מֵעֲשָׂרָה, רְשׁוּתָא דִּידִי הִיא – הרי זו רשות שלי, וְלֹא מְשַׁעְבֵּידְנָא לָךְ – ואיני משועבד לך לתת לך להשתמש בהם לצורך עצמך, כלומר, אף שהבית משועבד לעליה בשיעור מסוים, היינו כל זמן שיש לבעל הבית אפשרות לדור בביתו, לכל הפחות בדוחק, אבל אם אינו יכול לדור בבית אפילו בדוחק, כיון שלא נשאר בו אפילו גובה עשרה טפחים, אינו משועבד עוד לבעל העליה.
וְהַנֵּי מִילֵּי דְּלֹא אַתְנוּ אַהֲדָדֵי – ואמנם דינים אלו הם באופן שלא התנו ביניהם מה יעשו במקרה כזה, אֲבָל אַתְנוּ אַהֲדָדֵי – אבל אם בשעה שנעשו שותפים בבנין התנו ביניהם שאם ישקעו הכתלים יהיה התחתון רשאי לבנות את הבנין מחדש, סָתַר וּבְנֵי – הרי הוא רשאי לסתור ולבנות אפילו כמה פעמים.
מבררת הגמרא, וְעַד כַּמָה – מה הוא שיעור הגובה שבו אין התחתון רשאי לסתור את כל הבנין, והרי ודאי שמשום שיעור מועט ביותר ששקע ביתו אינו רשאי לסתור ולבנות הכל מחדש.
ומבארת, אָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ, כַּד נָקֵיט אִינִישׁ אִיסּוּרְיָיתָא דִּמְחוֹזָא וְהָדַר – כשיעור זה שיטול האדם על כתפו חבילת קנים, בגודל מסוים שהיו רגילים לקשור בו את הקנים בעיר מחוזא, ויוכל להסתובב בתוך הבית, ולא יתקל בקורות של העליה. אך אם אינו יכול לסובב כך את אגודת הקנים בכל הבית, אלא יהיו מקומות בבית שבהם יצטרך להשפיל את ראשו, רשאי התחתון לסתור ולבנות את הבנין מחדש.
