משנה ו: נִפּוּל הַנִּמְצָא בְתוֹךְ חֲמִשִּׁים אַמָּה הֲרֵי הוּא שֶׁל בַּעַל הַשּׁוֹבָךְ, חוּץ מֵחֲמִשִּׁים אַמָּה, הֲרֵי הוּא שֶׁל מוֹצְאוֹ. נִמְצָא בֵין שְׁנֵי שׁוֹבָכוֹת, קָרוֹב לָזֶה, שֶׁלּוֹ. קָרוֹב לָזֶה, שֶׁלּוֹ. מֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה שְׁנֵיהֶם יַחֲלֹקוּ.
אגב דיני שובך שהוזכרו במשנה הקודמת, מבררת משנתנו את דיני גוזלים הנמצאים סמוך לשובך, למי הם שייכים:
נִפּוּל – גוזל קטן שיכול לדדות ברגליו אך אינו יודע לעוף, הַנִּמְצָא בְתוֹךְ חֲמִשִּׁים אַמָּה לשובך, הֲרֵי הוּא שֶׁל בַּעַל הַשּׁוֹבָךְ, כיון שמסתבר שהגיע משם. אבל אם נמצא חוּץ מֵחֲמִשִּׁים אַמָּה לשובך, שזהו מרחק שאין גוזל מדדה אליו, אנו מניחים שנפל מעוברים ושבים, וכיון שאין בו סימן, הֲרֵי הוּא שֶׁל מוֹצְאוֹ. נִמְצָא הגוזל בֵין שְׁנֵי שׁוֹבָכוֹת, רואים להיכן הוא קרוב יותר, אם קָרוֹב לָזֶה, הרי הוא שֶׁלּוֹ. ואם קָרוֹב לָזֶה, שֶׁלּוֹ. מֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה – היה קרוב לשניהם באותה מידה, שְׁנֵיהֶם יַחֲלֹקוּ – בעלי השובכים יחלקו בגוזל.
