משנה יב: לֹא יִטַּע אָדָם אִילָן סָמוּךְ לִשְׂדֵה חֲבֵרוֹ, אֶלָּא אִם כֵּן הִרְחִיק מִמֶּנּוּ אַרְבַּע אַמּוֹת, אֶחָד גְּפָנִים וְאֶחָד כָּל אִילָן. הָיָה גָדֵר בֵּינְתַיִם, זֶה סוֹמֵךְ לַגָּדֵר מִכָּאן, וְזֶה סוֹמֵךְ לַגָּדֵר מִכָּאן. הָיוּ שָׁרָשִׁים יוֹצְאִין לְתוֹךְ שֶׁל חֲבֵרוֹ, מַעֲמִיק שְׁלֹשָׁה טְפָחִים, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְעַכֵּב אֶת הַמַּחֲרֵשָׁה. הָיָה חוֹפֵר בּוֹר, שִׁיחַ וּמְעָרָה, קוֹצֵץ וְיוֹרֵד, וְהָעֵצִים שֶׁלּוֹ:
לֹא יִטַּע אָדָם אִילָן סָמוּךְ לִשְׂדֵה חֲבֵרוֹ, אֶלָּא אִם כֵּן הִרְחִיק מִמֶּנּוּ אַרְבַּע אַמּוֹת, אֶחָד גְּפָנִים וְאֶחָד כָּל אִילָן, וטעם ההרחקה, כדי שכאשר יחרוש את הקרקע שבין האילנות, לא יצטרך להכנס עם מחרשתו לתוך שדה חבירו. ואם הָיָה גָדֵר בֵּינְתַיִם – ביניהם, זֶה סוֹמֵךְ לַגָּדֵר מִכָּאן, וְזֶה סוֹמֵךְ לַגָּדֵר מִכָּאן. הָיוּ שָׁרָשִׁים של האילן יוֹצְאִין לְתוֹךְ השדה שֶׁל חֲבֵרוֹ, מַעֲמִיק – קוצץ בעל השדה את שרשי האילן של חבירו עד עומק שְׁלֹשָׁה טְפָחִים, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְעַכֵּב בשרשי האילן אֶת הַמַּחֲרֵשָׁה של בעל השדה. הָיָה חוֹפֵר בּוֹר, שִׁיחַ וּמְעָרָה, קוֹצֵץ את השרשים וְיוֹרֵד לעומק האדמה, וְהָעֵצִים [-השורשים שקצץ] שֶׁלּוֹ – של בעל השדה. אמנם דין זה הוא רק בשורשים הרחוקים ששה עשר אמות מהאילן, אבל בתוך שיעור זה השורשים יונקים, ואם קצצם הם שייכים לבעל האילן.
