שנינו במשנה, 'וְאֶת מֵי רַגְלַיִם מִן הַכֹּתֶל שְׁלֹשָׁה טְפָחִים'. תַּנְיָא בברייתא, לֹא יַשְׁתִּין אָדָם מַיִם בְּצַד כּוֹתְלוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, אֶלָּא אִם כֵּן הִרְחִיק מִמֶּנּוּ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים, בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בְּכֹתֶל לְבֵינִים, אֲבָל בְּכֹתֶל שֶׁל אֲבָנִים אין צריך להרחיק שלשה טפחים, אלא רק בִּכְדֵי שֶׁלֹּא יַזִּיק. וְכַמָּה הוא השיעור שלא יזיק, טֶפַח. וְשֶׁל צוּנְמָא – סלע, שאינו ניזוק מכך כלל, מוּתָּר ללא הרחקה.
שנינו במשנה, 'מַרְחִיקִין אֶת הָרֵיחַיִם שלשה מן השכב שהן ארבעה מן הרכב' וְכוּ'. מבררת הגמרא, מַאי טַעֲמָא – מדוע יש צורך להרחיק את הריחיים מן הכותל, ומבארת, מִשּׁוּם טַרְיָא – מחמת נדנוד והרעדת הקרקע שנעשה על ידי הריחיים, ונדנוד זה מזיק לכותל ומחלישו. תמהה הגמרא, וְהָא דְּתַנְיָא בברייתא, וְשֶׁל חֲמוֹר – ריחים המסתובבות על ידי חמור, צריך להרחיק שְׁלֹשָׁה מִן הָאִיצְטְרוּבִּיל – מושב הריחים, שֶׁהֵן אַרְבַּע מִן הַקֶּלֶת – ארבע טפחים מהחלק העליון של הריחים, שהוא צר יותר, הָתָם מַאי טַרְיָא אִיכָּא – וכי מהו הרעד שנעשה על ידם, והרי ריחים אלו הן קלות וקטנות, ואינן מרעידות את הקרקע, ומדוע יש צורך להרחיקם כשיעור זה מכותל חבירו. מתרצת הגמרא, מִשּׁוּם קָלָא – מחמת קול הנהגת החמור, או קול סיבוב הריחיים, וקול זה מזיק לכותל.
משנה
בית בן שתי קומות, וכל קומה שייכת לאדם אחר, לֹא יַעֲמִיד אָדָם הדר בקומה הראשונה תַּנּוּר דולק בְּתוֹךְ הַבַּיִת, אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ עַל גַּבָּיו חלל בגֹּבַהּ אַרְבַּע אַמּוֹת מפיו העליון של התנור ועד התקרה, כדי שלא תיתפס האש בתקרה, ותשרוף את הקומה העליונה. הָיָה מַעֲמִידוֹ בָעֲלִיָּה, לא יעמידנו עַד שֶׁיְּהֵא תַחְתָּיו – בריצפת העליה שהיא התקרה של הקומה התחתונה מַעֲזִיבָה – טיט בעובי שְׁלשָׁה טְפָחִים, שאם לא כן עשויה האש לבעור בריצפת העליה, ולשרוף את הקומה התחתונה. ומעל התנור יש להשאיר חלל ארבע אמות, כפי הדין שהובא ברישא, שלא תבער התקרה.
וּבַכִּירָה, שאין היסק האש שבה גדול כל כך כמו בתנור, די שתהא המעזיבה שתחתיה בשיעור טֶפַח, בין מלמעלה ובין מלמטה.
וּבכל האופנים הללו, אף שהרחיק כדין, אִם הִזִּיק, מְשַׁלֵּם מַה שֶּׁהִזִּיק, ואף על פי כן חייב להרחיק, שמא יזיק ולא יהיה לו מהיכן לשלם. רַבִּי שִׁמְעוֹן חולק ואוֹמֵר, לֹא נֶאֶמְרוּ כָל הַשִּׁעוּרִין הָאֵלּוּ, אֶלָּא לענין זה שֶׁאִם הִזִּיק, יְהֵא פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּם, כיון שהרחיק כדין.
גמרא
פוסק הרי"ף את ההלכה במחלוקת שבמשנתנו: וְלֵיתָא לִדְרַבִּי שִׁמְעוֹן – אין הלכה כרבי שמעון, האומר שאם הזיק פטור מלשלם, דְּהָא אוֹקְמַהּ אַבַּיֵי בְּשִׁיטָה – שהרי אמר אביי שזו שיטת יחידים, ואין חכמים סוברים כן, בְּפֶרֶק הַבַּיִת וְהָעֲלִיָּה, והלכה כרבים.
