אגב כך שהוזכרה תקנת יהושע בן גמלא להושיב מלמדי תינוקות בכל מקום, מביאה הגמרא דינים הנוגעים למלמדי תינוקות: אָמַר לֵיהּ רַב לְרַב שְׁמוּאֵל בַּר שֵׁילַת, שהיה מלמד תינוקות, עַד בַּר שִׁית – ילד שהוא פחות מבן שש, לֹא תְּקַבִּיל – אל תקבל ללמדו תורה, מִכָּאן וְאֵילָךְ – אך ילד מבן שש ומעלה, קַבֵּיל – תקבל, וְאַסְפֵּי לֵיהּ כִּי תוֹרָא – ו'תאכיל' אותו תורה אפילו בעל כרחו, כפי שנותנים עול על צוארו של השור.
ועוד אָמַר לֵיהּ רַב לְרַב שְׁמוּאֵל בַּר שֵׁילַת, כִּי מָחִית לֵיהּ לִיְנוּקָא – כאשר אתה מכה ילד הלומד אצלך, לֹא תַמְחֵיהּ אֶלָּא בְּעַרְקְתָא דִּמְסָאנָא – אל תכנו אלא ברצועה של מנעל, כלומר, מכה קלה ביותר, ולא מכה חזקה. והוסיף רב ואמר לו, דְּקָארֵי קָארֵי – ילד הלומד מרצונו, ילמד, וּדְלֹא קָארֵי – ומי שאינו רוצה ללמוד, אין לך לייסרו יותר מידי, ואף לא לסלקו מלפניך, אלא לֶיהֱוֵי צַוְתָּא לְחַבְרֵיהּ – ישב בצוותא עם חבריו, וסופו לתת ליבו ללמוד תורה מרצונו.
אָמַר רָבָא, מִזמן תַּקָּנַת יְהוֹשֻׁעַ בֶּן גַּמְלָא וְאֵילָךְ, שתיקן להושיב מלמדי תינוקות בכל פלך ופלך ובכל עיר ועיר, לֹא מַמְטִינַן יְנוּקָא מִמָּתָא לְמָתָא – אין מעבירים ילד מהעיר שהוא גר בה לעיר אחרת בכל יום ויום כדי ללמוד תורה, לפי שכל הדרכים בחזקת סכנה, והשטן מקטרג בשעת הסכנה, אלא יכול כל אחד לכפות את בני העיר ולהושיב באותה העיר מלמד תינוקות, אֲבָל מִבֵּי כְנִישְׁתָּא לְבֵי כְנִישְׁתָּא – אבל מבית כנסת אחד לבית כנסת אחר, כששניהם באותה העיר, מַמְטִינַן – ניתן להוליך את הילד, כיון שאין דרך זו נחשבת לדרך שיש בה סכנה. וְאִי מַפְסִיק נַהֲרָא – אך אם יש נהר המפסיק ביניהם, הרי זו נחשבת דרך שיש בה סכנה, ולֹא מַמְטִינַן – ואין מעבירים לשם את הילד, אלא מושיבים מלמד תינוקות נוסף באותו צד של העיר. וְאִי אִיכָּא תִּיתוֹרָא – אך אם יש גשר רחב וחזק שניתן לעבר על גביו את הנהר, מַמְטִינַן – מעבירים את הילד, כיון שאין זו דרך מסוכנת. גַּמְלָא – אך אם יש רק לוח צר שעוברים עליו את הנהר, לֹא מַמְטִינַן – אין מעבירים על גביו את הילד בכל יום, כיון דזִימְנִין דְּמִיקְרֵי וְנָפַל – לפעמים גשר צר זה עשוי ליפול, ויש בכך סכנה, אלא מושיבים מלמד תינוקות נוסף בצד זה של הנהר.
אָמַר רָבָא, סָךְ מִקְרִי דַּרְדְּקֵי – המנין הראוי של הילדים היושבים לפני מלמד תינוקות אחד, הוא עֶשְׂרִין וַחֲמִשָּׁה יְנוּקֵי – עשרים וחמשה ילדים, וְאִי אִיכָּא חַמְשִׁין – ואם יש באותו מקום חמישים ילדים הלומדים תורה, מוֹתְבִינַן תְּרֵי – מושיבים שני מלמדי תינוקות, אַרְבְּעִין ואם יש ארבעים ילדים, אין צריכים לחלקם לשני מלמדי תינוקות, אלא מוֹתְבִינַן לֵיהּ רֵישׁ דּוּכָאנָא – מוסיפים למלמד התינוקות אדם העוזר לו, ששומע את הלימוד מפי המלמד, וחוזר עליו עם הילדים ללמדם, שיהיו הדברים שגורים בפיהם, וּמְסַיְּיעִינָן לֵיהּ מִמָּתָא – ובני העיר מסייעים בנתינת השכר לאותו ריש דוכנא העוזר למלמד התינוקות.
אָמַר רָבָא, הַאי מִקְרִי יְנוּקָא דְּגָרִיס – אם יש מלמד תינוקות המלמד כראוי, וְאִיכָּא אַחֲרִינָא דְּגָרִיס טְפֵי מִינֵּיהּ – אך יש מלמד תינוקות אחר המלמד טוב יותר, לֹא מְסַלְּקִינָן לֵיהּ – אין מסלקים את הראשון ומושיבים את השני, הגם שהוא מלמד טוב יותר, דִּילְמָא אָתֵי לְאִיתְרַשּׁוּלֵי – שמא יבוא השני להתרשל בלימודו, מתוך שיתפאר בליבו שאין כמותו, ולא יחשוש שמא יסלקוהו. וְרַב דִּימִי מִנְּהַרְדְּעָא אָמַר, אדרבה, מסלקים את הראשון ומושיבים את המלמד הטוב יותר, וכָּל שֶׁכֵּן דְּגָרִיס טְפֵי – בודאי יטרח ללמד היטב, מחמת שהחשיבו אותו מחמת שהוא מלמד טוב יותר, דְּאָמַר מַר, 'קִנְאַת סוֹפְרִים תַּרְבֶּה חָכְמָה', ויפחד מקנאת חבירו, שסילקוהו, שמא יראה שהוא מתרשל בלימודו, ויביישנו בפני בני העיר.
