משנה ח: אֵין עוֹשִׂין חָלָל תַּחַת רְשׁוּת הָרַבִּים, בּוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מַתִּיר כְּדֵי שֶׁתְּהֵא עֲגָלָה מְהַלֶּכֶת וּטְעוּנָה אֲבָנִים. אֵין מוֹצִיאִין זִיזִין וּגְזֻזְטְרָאוֹת לִרְשׁוּת הָרַבִּים, אֶלָּא אִם רָצָה כּוֹנֵס לְתוֹךְ שֶׁלּוֹ וּמוֹצִיא. לָקַח חָצֵר וּבָהּ זִיזִין וּגְזֻזְטְרָאוֹת, הֲרֵי זוֹ בְחֶזְקָתָהּ:
אֵין עוֹשִׂין חָלָל תַּחַת רְשׁוּת הָרַבִּים, בּוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת, ואפילו שהפתח שלהם הוא ברשות היחיד, כיון שהם מחלישים את קרקע רשות הרבים, שהיא שוקעת תחתיה מחמת החלל. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מַתִּיר אם עשה זאת באופן שקרקע רשות הרבים חזקה דיה כְּדֵי שֶׁתְּהֵא עֲגָלָה מְהַלֶּכֶת ברשות הרבים וּטְעוּנָה אֲבָנִים, ולא תשקע [אמנם חכמים חוששים שמא לאחר זמן לאט לאט יתקלקל המקום].
אֵין מוֹצִיאִין זִיזִין – בליטות קטנות וּגְזֻזְטְרָאוֹת – וקורות גדולות, הבולטות לִרְשׁוּת הָרַבִּים, מחשש שיינזקו בהם העוברים ושבים, אֶלָּא אִם רָצָה להוציאם, כּוֹנֵס לְתוֹךְ שֶׁלּוֹ – בונה את כותל ביתו בתוך רשותו, ולא בקצה הגבול עם רשות הרבים, וּמוֹצִיא – ואז רשאי הוא להוציא זיזין וגזוזטראות, באופן שהבליטה כולה נמצאת בתוך רשותו. לָקַח [-קנה] חָצֵר וּבָהּ היו כבר זִיזִין וּגְזֻזְטְרָאוֹת, הֲרֵי זוֹ בְחֶזְקָתָהּ, שמן הסתם נעשה הדבר כדין, על ידי שכנס לתוך שלו והוציא, ורשאי הקונה להשאיר זאת כך.
