אחרי שביאר אביי לתלמידיו שמעשה זה אינו דומה לנסכא דרבי אבא, הוסיף ואמר להם, אֶלָּא אִי דָמּי וַדַּאי הָא דְּרַבִּי אַבָּא – אלא ודאי אם אנו רוצים לדמות את הדין של נסכא דרבי אבא לדין אחר, הרי זה לְחַד סָהֲדָא וּלְתַרְתֵּי שְׁנִין וּלְפֵירֵי – לאופן שיש בו עדות של עד אחד, על אכילת פירות הקרקע במשך שנתיים, ובנידון של הפירות עצמם. ומבאר הרי"ף, כְּגוֹן רְאוּבֵן דְאָמַר לֵיהּ לְשִׁמְעוֹן, הָאי אַרְעָא גְּזַלְתָּהּ מִינַּאי – קרקע זו שבידך, גזלת אותה ממני, וַאֲכַלְתֵּהּ תַּרְתֵּי שְׁנִין – ואכלת את פירותיה במשך שנתיים, ועליך להחזיר לי את הקרקע ואת הפירות שאכלת. אָמַר לֵיהּ שִׁמְעוֹן, שני הדברים אינם נכונים, כי לא גזלתיה אלא מִינָּךְ זְבִינְתֵהּ – קניתיה ממך, ולא אכלתיה רק שנתיים, אלא וַאֲכַלְתִּהָּ שְׁנֵי חֲזָקָה – אכלתי את פירות הקרקע שלש שנים, וזו ראיה שאכן הקרקע שלי. אָזַל אַיְיתִי חַד סָהֲדָא דְּאָכַל תַּרְתֵּי שְׁנִין – הלך המערער והביא עד אחד שאכל המחזיק את פירות הקרקע במשך שתי שנים, ואופן זה דומה לדין נסכא דרבי אבא, שהרי אִלּוּ אָתוּ תְּרֵי סָהֲדֵי דְּאָכַל תַּרְתֵּי שְׁנִין – אם היו שני עדים מעידים שאכל את פירות הקרקע שנתיים, הֲוָה מְחוּיָב לְאַהֲדוֹרֵי אַרְעָא וּפֵירִי – היה המחזיק חייב להחזיר למערער את הקרקע ואת הפירות שאכל במשך שנתיים, כִּדבריו דְרַב נַחְמָן, דְּאָמַר, הַדְרָא אַרְעָא וְהַדְרֵי פֵּירֵי – חוזרת הקרקע לבעליה, ומחזיר המחזיק את הפירות שאכל. וְהַשְׁתָּא דְּלֹא אָתֵי אֶלָּא חַד סָהֲדָא – ועתה שבא רק עד אחד להעיד על כך, אַמְרִינָן, הֵיכִי נַעֲבֵיד – כיצד נפסוק את הדין, נֵימָא לֵיהּ אַהְדַּר פֵּירֵי נַמֵּי – אם נאמר לו שיחזיר גם את הפירות שאכל, לֵיכָּא תְּרֵי סָהֲדֵי דְּאָכַל תַּרְתֵּין שְׁנִין – הרי אין שני עדים המעידים שאכל את הפירות בשנתים אלו. לִיפְטְרֵיהּ – ואם נרצה לפוטרו מתשלומי פירות אלו, אִיכָּא חַד סָהֲדָא דְּאָכַל – הרי יש עד אחד על כך שאכל את הפירות הללו. לִישְׁתְּבַע – ואם נרצה להשביעו, דְּכָל מָקוֹם שֶׁשְּׁנַיִם מְחַיְּיבִין אוֹתוֹ מָמוֹן עַד אֶחָד מְחַיֵּב אוֹתוֹ שְׁבוּעָה, אין הדבר כן, דכִי אַמְרִינָן נַמֵּי [עֵד] אֶחָד לִשְׁבוּעָה – כיון שדין זה שאנו אומרים שעד אחד מחייב שבועה, הַנֵּי מִילֵּי הֵיכָא דְּקָא כָּפַר בְּמַאי דְּקָא מַסְהִיד סָהֲדָא – היינו רק באופן שהנתבע מכחיש את הדבר שהעד מעיד עליו, אֲבָל הָאי – אך אדם זה, הָא קָאָמַר אִין אֲכַלִי – אכן אכלתי את פירות הקרקע במשך שנתיים, וְדִידִי אֲכַלִי – ואת שלי אכלתי, כיון שהוא טוען שקנה את הקרקע והפירות שייכים לו. הָא וַדַּאי דָמֵי לִדְרַבִּי אַבָּא – הרי ודאי דין זה דומה לדינו של רבי אבא, דְּאָמַר לגבי אותו אדם שחטף נסכא מחבירו, הֲוָה לֵיהּ מְחוּיָב שְׁבוּעָה להכחיש את העד, וְאֵינוֹ יָכוֹל לִישָּׁבַע, כיון שאינו מכחישו, וְכָל הַמְּחֻוּיָּב שְׁבוּעָה וְאֵינוֹ יָכוֹל לִישָּׁבַע, מְשַׁלֵּם.
אופן נוסף בדינים אלו: וְהֵיכָא דְּלֵיכָּא [אֲפִלּוּ] חַד סָהֲדָא דְּאָכַל – ובאופן שאין אפילו עד אחד על כך שאכל המחזיק את פירות הקרקע, וְהוּא – המחזיק עצמו אָמַר, מִינָּךְ זְבִינְתֵהּ וַאֲכַלְתִּהָּ שְׁנֵי חֲזָקָה – קניתי ממך את הקרקע ואכלתי את פירותיה שלש שנים, וְהָאי אָמַר לֵיהּ – ואילו המערער טוען ואומר לו, מִיגְזָל גְּזַלְתָּהּ אַרְעָא מִינַּאי – גזלת ממני את הקרקע, וַאֲכַלְתֵּהּ תַּרְתֵּין שְׁנִין – ואכלת את פירותיה במשך שנתיים, ועליך להשיב לי את הקרקע ואת הפירות של אותם שנתיים שאכלת שלא כדין, מִשְׁתַּבַּע לֵיהּ מָרֵי אַרְעָא דְּלֹא זְבִינֵי לָךְ מִידִי – נשבע לו הבעלים הראשון שלא מכר לו כלום, וּמֵהַדָּר לֵיהּ אַרְעָא – ומחיר לו המחזיק את הקרקע, כיון שאין לו שום ראיה שמכרה לו, וְלֹא מְחוּיָב לְאַהֲדוֹרֵי לֵיהּ פֵּירֵי – ואין המחזיק חייב להחזיר לו את הפירות של אותם שנתיים שהלה תובע ממנו, אף שהוא מודה שאכלם, דְּכֵיוָן דְּלֵיכָּא סָהֲדֵי דְּאָכְלָה תַּרְתֵּי שְׁנִין – כיון שאין לתובע עדים על כך שאכל את הפירות באותם שנתיים, אֶלָּא אִיהוּ קָאָמַר – אלא רק המחזיק הוא שמודה ואומר כן, וטענתו היא אִין אֲכַלִי – אכן אכלתי את הפירות בשנים אלו, וְדִידִי אֲכַלִי – אך את שלי אכלתי, כיון שקניתי ממך את הקרקע, וּתְלָת שְׁנֵי חֲזָקָה אֲכַלִי – ושלש שנות חזקה אכלתים, והאכילה עצמה מוכיחה שהקרקע שלי, מִשְׁתַּבַּע שְׁבוּעַת הֶיסֵּת דְּלֵיכָּא גַּבֵּיהּ לְחַבְרֵיהּ מִידִי מֵהַנֵּי פֵּירֵי דְּאָכַל – נשבע המחזיק שבועת דרבנן שאינו חייב למערער כלום מחמת הפירות שאכל, וּמְהַדַּר לֵיהּ לְאַרְעָא – ומחזיר לו את הקרקע עצמה, וּמִיפְטַר – ונפטר מלשלם לו את דמי הפירות שאכל.
וְהוּא הַדִּין הֵיכָא דְּאַסְהֵיד חַד סָהֲדָא דְּאָכְלָה תְּלָת שְׁנִין – וכך הוא הדין אופן שיש עד אחד המעיד שהמחזיק אכל את פירות הקרקע שלש שנים, דְּחַד סָהֲדָא הָכָא כְּמַאן דְּלֵיתֵיהּ דָּמֵי – שאותו עד אחד הרי הוא כמי שאינו, ואין מחייבים על פיו את המחזיק בתשלומי הפירות, דִּלְסַיּוֹעֵיהּ קָא אָתֵי – כיון שעדותו באה לסייע למחזיק, וכפי שהתבאר לעיל, שהרי אם היה עד נוסף המעיד כדבריו, היינו מעמידים את הקרקע בידו.
