שבת
כ"ח סיון התשפ"ו
שבת
כ"ח סיון התשפ"ו

חיפוש בארכיון

מסכת בבא בתרא, פרק ה, שיעור 156

אָמַר אַבַּיֵי, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, וְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, וְרַבִּי מֵאִיר, וְרַבִּי נָתַן, וְסוּמְכוּס, וְנַחוּם הַמָּדִי, כּוּלְּהוּ סְבִירָא לְהוּ – כל התנאים הללו סוברים דין זה, דכָּל דִּמְזַבֵּין אִינִישׁ – כל דבר שהאדם מוכר לחבירו, אִיהוּ וְתַשְׁמִישְׁתֵּיהּ מְזַבִּין – הרי הוא מוכר את הדבר עצמו יחד עם כלי תשמישו, הגם שלא פירש כן בשעת המכירה, ומבארת הגמרא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מַאי הִיא – היכן מצאנו שרבי אליעזר סובר כן, דִּתְּנַן במשנה לעיל (פרק רביעי), רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, הַמּוֹכֵר אֶת בֵּית הַבַּד, מָכַר בכללו אף אֶת הַקּוֹרָה, שהיא משמשת לסחיטת השמן מהזיתים. ממשיכה הגמרא ומבארת, רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אף הוא סובר כן, דִּתְּנַן במשנה לעיל (פרק רביעי) רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, הַמּוֹכֵר אֶת הָעִיר, מָכַר אֶת הַסַּנְטָר – העבד הממונה על שמירת העיר. רַבִּי מֵאִיר אף הוא סובר כן, דִּתְּנַן בברייתא, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, מָכַר את הכֶּרֶם, מָכַר בכללו את כָּל תַּשְׁמִישֵׁי הכֶּרֶם. רַבִּי נָתָן וְסוּמְכוּס, בֵּיצִית וְדוּגִית, והיינו מה ששנינו בתחילת פרק זה, שלדברי שניהם המוכר את הספינה מכר בגללה את הסירה הקטנה המחוברת לה [ומכונה 'ביצית' או 'דוגית']. והראיה שנַחוּם הַמָּדִי סובר כן, מהָא דַּאֲמָרָן במשנתנו, שהוא סובר שהמוכר את החמור מכר בכללם אף את כלי תשמישו [וכפי שהתבאר לעיל, מדובר בכלים המיוחדים למשאות, כיון שהוא סובר שסתם חמור מיועד אף לנשיאת משא, ולא רק לרכיבה]. מסיים הרי"ף, וְהַנֵּי כּוּלְּהוּ – ועל התנאים שהוזכרו בענין זה, שִׁיטָה אִינּוּן – שיטת יחיד הם, שהרי בכל המקומות שהוזכרו דעותיהם, התבאר שחכמים חולקים עליהם, וְלֵית הִלְכְתָא כְּחַד מִינַּיְיהוּ – ואין הלכה כאחד מהם, שהרי מקובל בידינו בכל מקום כלל זה, שיחיד ורבים שנחלקו, הלכה כרבים.

 

 

משנה

הַמּוֹכֵר אֶת הַחֲמוֹר נקבה, הרי זה מָכַר אֶת הַסְּיָח, אבל אם מָכַר אֶת הַפָּרָה, לֹא מָכַר אֶת בְּנָהּ, ובגמרא יבואר באיזה אופן מדובר, ומה טעם החילוק בין מוכר חמור לבין מוכר פרה. מָכַר בּוֹר של מים, מָכַר גם את מֵימָיו [ובגמרא יבואר שחכמים חולקים על דין זה, וסוברים שלא מכר את מימיו]. מָכַר אַשְׁפָּה – מקום מסוים הגבוה או נמוך שלשה טפחים, ומיוחד להנחת זבל בהמות, מָכַר גם את זִבְלָהּ. מָכַר כַּוֶּרֶת, מָכַר את הדְּבוֹרִים שבה. מָכַר שׁוֹבָךְ, מָכַר את היוֹנִים שבו.

הַלּוֹקֵחַ פֵּרוֹת שׁוֹבָךְ מֵחֲבֵרוֹ – הקונה מחבירו את כל היונים שיוולדו בשנה זו בשובכו, ודרך היונים להטיל בכל פעם שתי ביצים והם מכונים 'בריכה', מַפְרִיחַ בְּרֵכָה רִאשׁוֹנָה – משאיר הקונה למוכר את שני הגוזלים הראשונים, כדי שישארו עם אמן, שאם לא כן תברח היונה מהשובך. המוכר לחבירו פֵּרוֹת כַּוֶּרֶת – את כל הדבורים שיוולדו בכוורת בשנה זו, נוֹטֵל שְׁלֹשָׁה נְחִילִין ראשונים, שהם החשובים והמובחרים ביותר, וּמְסָרֵס – ואחר כך נוטל לסירוגין, נחיל אחד לו ונחיל אחד משייר למוכר, כדי שיגדלו ויתחברו עם הדבורים הראשונות, ותתיישב הכוורת. המוכר לחבירו את חַלּוֹת הדְּבַשׁ של הכוורת, מַנִּיחַ שְׁתֵּי חַלּוֹת, שמהם מתפרנסות הדבורים בימות החורף. הקונה מחבירו זֵיתִים לָקֹץ – עצי זית כדי לקצוץ את ענפיהם, מַנִּיחַ שְׁתֵּי גְרוֹפִיּוֹת – שני ענפים, כדי שיחזרו ויצמחו.

https://2halachot.org/halacha/שיעור-118-מסכת-כתובות-פרק-עשירי