גמרא
שנינו במשנה, 'המוכר את החמור, מכר את הסיח. מכר את הפרה, לא מכר את בנה', מבררת הגמרא, הֵיכִי דָמֵי – באיזה אופן עוסקת משנתנו, אִי דְאָמַר לֵיהּ – אם באופן שאמר המוכר לקונה בפירוש שהוא מוכר לו 'הִיא וּבְנָהּ', אֲפִילּוּ פָּרָה נַמִּי – אם כן אפילו לגבי פרה צריך להיות הדין שקנה גם את בנה, ומדוע אמרה משנתנו שלא מכר את בנה. וְאִי דְלֹא אָמַר לֵיהּ המוכר שמוכר לו 'הִיא וּבְנָהּ', מַאי שְׁנָא חֲמוֹר – במה שונה חמור, שאמרה המשנה שקנה את הסייח.
מבארת הגמרא, אָמַר רַב פָּפָּא, משנתנו עוסקת באופן דְאָמַר לֵיהּ המוכר לקונה 'חֲמוֹר מֵנִיקָה אֲנִי מּוֹכֵר לְךָ', או שאמר לו 'פָּרָה מֵנִיקָה אֲנִי מּוֹכֵר לְךָ', ומבארת הגמרא את החילוק ביניהם, בִּשְׁלָמָא פָּרָה – ומובנים דברי המוכר לגבי פרה, שאמר לו שהיא מניקה, כיון שלְחֲלָבָה עוֹמֶדֶת, ויש תועלת לקונה בכך שהיא מניקה, שיוכל לשתות את חלבה, ואין מכך ראיה שהתכוון למכור לו את ולדה, אֶלָא חֲמוֹר, מַאי קָאָמַר לֵיהּ – מה היתה כוונת המוכר באומרו לו שהיא מניקה, והרי אסור לשתות את חלבה [ואין דרך לקנות חמור מניקה כדי להניק סייח אחר (רשב"א)], שְׁמַע מִינָהּ – יש להבין מלשונו של המוכר, ש'הִיא וּבְנָהּ' קָאָמַר לֵיהּ – כוונתו למכור לו גם את הסייח, ולכן אמר לו לשון 'חמור מניקה'.
שנינו בתּוֹסֶפְתָּא (פ"ד ה"ג), הַמּוֹכֵר שִׁפְחָה כנענית לַחֲבֵירוֹ, מָכַר לוֹ בכללה את הכֵּלִים [-בגדים] שֶׁעָלֶיהָ, אֲפִילּוּ הֵן מֵאָה. אֲבָל לֹא מָכַר לוֹ אֶת הַשֵׁירִים – צמידים, וְלֹא אֶת הַנְּזָמִים, וְלֹא אֶת הַטַּבָּעוֹת, וְלֹא אֶת הַקֲטְלָאוֹת [-שרשראות] שֶׁבְּצַוָּארָהּ. ואם אמר לו 'שִׁפְחָה וְכָל מַה שֶׁעָלֶיהָ אֲנִי מּוֹכֵר לְךָ', אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ עָלֶיהָ כֵּלִים שָׁוִין מֵאָה מָנֶה, הֲרֵי כּוּלָּן מְכוּרִין.
אמר המוכר לקונה שִׁפְחָה מְעוּבֶּרֶת אֲנִי מּוֹכֵר לְךָ', או שאמר לו 'פָּרָה מְעוּבֶּרֶת אֲנִי מּוֹכֵר לְךָ', הרי זה מָכַר אֶת הַוָּלָד. שִׁפְחָה מֵנִיקָה אֲנִי מּוֹכֵר לְךָ', או 'פָּרָה מֵנִיקָה אֲנִי מּוֹכֵר לְךָ', לֹא מָכַר אֶת הַוָּלָד. כיון שיש מעלה לשפחה מניקה ולפרה מניקה אף אם אין לה ולד, כיון שהשפחה ראויה להניק אחרים בשכר, וחלב הפרה מותר לשתיה.
שנינו במשנה, 'מָכַר בּוֹר, מָכַר מֵימָיו' כו'. אָמַר רָבָא, מַתְנִיתִין – משנתנו, האומרת שהמוכר בור מכר עמו גם את המים שבתוכו, יְחִידָאָה הִיא – דעת תנא יחיד היא, וְלֹא סְבִירָא לָן כְּוָתֵיהּ – ואיננו סוברים כן להלכה, ומבאר רבא מי הם החולקים על הלכה זו, דְּתַנְיָא – שהרי כך שנינו בברייתא, 'מָכַר בּוֹר, לֹא מָכַר מֵימָיו', רַבִּי נָתָן אוֹמֵר, 'מָכַר בּוֹר, מָכַר מֵימָיו', הרי שדעת חכמים החולקים על רבי נתן שהמוכר בור לא מכר בכללו את המים, והלכה כרבים.
