הגמרא ממשיכה לדון היכן הם המקומות שמועילים הקנינים: אַבַּיֵי וְרַבָּא דְּאָמְרֵי תַּרְוַיְיהוּ – אמרו שניהם דין זה, מְסִירָה [-מסירת ספינה או בהמה] קוֹנָה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וּבְחָצֵר שֶׁאֵינָהּ שֶׁל שְׁנֵיהֶם. מְשִׁיכָה של החפץ הנקנה, קוֹנָה בְּסִימְטָא, וּבְחָצֵר שֶׁל שְׁנֵיהֶם. וְהַגְבָּהָה של החפץ הנקנה, קוֹנָה בְּכָל מָקוֹם, ואפילו ברשותו של המוכר.
בְּעָא מִינֵּיהּ רַב שֵׁשֶׁת מֵרַב הוּנָא – שאל רב ששת את רב הונא שאלה זו, כֵּלָיו שֶׁל לוֹקֵחַ המונחים בִּרְשׁוּת מוֹכֵר, והחפץ הנקנה נמצא בתוך הכלי של הלוקח, קָנָה אוֹ לֹא קָנָה. אָמַר לֵיהּ רב הונא, לֹא קָנָה, וְהַנֵּי מִילֵּי בִּדְלֹא אָמַר לֵיהּ 'קְנִי בְּהָכִי' – וזהו בתנאי שלא אמר לו המוכר בפירוש שיקנה בדרך זו, כלומר בקנין חצר של הכלים שלו, אֲבָל אָמַר לֵיהּ 'קְנִי בְּהָכִי' – אבל אם אמר לו המוכר בפירוש שיקנה בדרך זו, קָנֵי – קנה, כיון שבאופן זה נחשב הדבר כאילו השאיל לו המוכר בפירוש את הקרקע של חצירו במקום הנחת הכלי, וממילא קונה באותו מקום בקנין חצר.
אִיכָּא דְּאָמְרֵי – יש שאמרו לשון אחרת בענין זה, אָמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אַשִּׁי, תָּא שְׁמַע – בא ושמע ראיה לנידון זה, האם כליו של לוקח ברשות מוכר קונים לו, דְּרַב וּשְׁמוּאֵל דְּאָמְרֵי תַּרְוַיְיהוּ – שהרי רב ושמואל אמרו שניהם דין זה, כֵּלָיו שֶׁל אָדָם קוֹנִים לוֹ בְּכָל מָקוֹם, חוּץ מִרְשׁוּת הָרַבִּים, ויש לברר, לשון 'כָּל' שאמרו רב ושמואל, לְאַיְתּוּיֵי – מה היא באה לרבות, מַאי לָאו לְאַיְתּוּיֵי – האם אין כוונתם לומר שכליו של האדם קונים לו בֵּין בִּרְשׁוּת מוֹכֵר בֵּין בִּרְשׁוּת לוֹקֵחַ, ואם כן יש לפשוט את הספק, ולהוכיח שכליו של לוקח קונים לו אפילו ברשות המוכר. דחה רב אשי את ראייתו ואמר, לֹא – אין זו ראיה, שָׁאנֵי הָתָם – שונה הדבר שם, באופן שדיברו בו רב ושמואל, כיון שמדובר שם באופן דְאָמַר לֵיהּ המוכר לקונה 'זִיל קְנֵי' – לך וקנה, וכפי שהתבאר, שבאופן זה נחשב הדבר כאילו השאיל לו בפירוש את הקרקע שבמקום הנחת הכלי, אבל באופן שלא אמר לו כן, אין כליו של הלוקח קונים ברשות המוכר.
[תַּנְיָא] – שנינו בברייתא, מָשַׁךְ חַמָּרִין [-בני אדם המוליכים את החמור בדרכו] וּפוֹעֲלִין וְהִכְנִיסָן לְתוֹךְ בֵּיתוֹ, כלומר, היו חמריו ופועליו של חבירו טעונים תבואה על גבם, ומשכם הקונה לתוך ביתו עם התבואה שעל גבם, בֵּין מָדַד את התבואה עַד שֶׁלֹּא פָּסַק המוכר את מחירה, וּבֵין פָּסַק עַד שֶׁלֹּא מָדַד, כיון שלא היה כאן מעשה קנין המועיל, שהרי המשיכה עצמה אינה מועילה בבני אדם, ואילו בקנין חצר אינו קונה, כיון שזהו ככליו של מוכר ברשות לוקח, שהרי התבואה מונחת על גבי הפועלים, שאינם שלו, ואין הלוקח יכול לזכות בתבואה שעליהם, ולכן שְׁנֵיהֶם [-המוכר והקונה] יְכוֹלִין לַחֲזֹר בָּהֶן מהמכירה. אבל אם פֵּירְקָן מהשקים שעליהם, וְהִכְנִיסָן לְתוֹךְ בֵּיתוֹ, אף שהתבואה עדיין בתוך השקים של המוכר, מכל מקום נחשב הדבר כמעשה קנין המועיל, ולכן, אם פָּסַק את מחיר התבואה, אפילו עַד שֶׁלֹּא [-קודם ש]מָדַד, אֵין שְׁנֵיהֶם יְכוֹלִין לַחֲזֹר בָּהֶן, אך אם מָדַד עַד שֶׁלֹּא פָּסַק, כיון שעדיין לא הוחלט ביניהם מחיר התבואה אין הקנין מועיל, ולכן שְׁנֵיהֶם יְכוֹלִין לַחֲזֹר בָּהֶן. ועל כל פנים מוכח לכאורה מהברייתא, שהלוקח יכול לזכות בתבואה אפילו בזמן שהיא בכלים של המוכר, ואין הכלים של המוכר מעכבים בעדו מלזכות בתבואה בקנין חצר, הרי שהולכים אחר הבעלים של החצר עצמה, ולא אחרי הבעלים של הכלי, וכאילו הכלי בטל לגבי החצר, ורצתה הגמרא לפשוט מכאן את הספק ולהוכיח שאף כליו של לוקח ברשות מוכר אינם קונים, כיון שהחצר עצמה שייכת למוכר, ומה שהמקח נמצא בכלי של הלוקח אין זה מחשיבו כנמצא בחצרו, אלא מתבטל הכלי לגבי החצר. אמנם דחתה זאת הגמרא, וְאוֹקְמַהּ מַר בַּר רַב אַשִּׁי – והעמיד מר בר רב אשי את הברייתא בִּמְסִכְלֵי דְתוּמֵי – בחבילות של שומים, דְלֵיתִינוּן בִּכְלִי – שאינם מונחים בכלים כלל, אלא מונחים כמות שהם, וממילא כשפרקן הלוקח מעל גבי חמריו ופועליו של המוכר, הרי הם מונחים על חצרו ממש, אֲבָל אם היו הדבריו בכֵּלָיו שֶׁל מוֹכֵר בִּרְשׁוּת לוֹקֵחַ, לֹא קָנָה הלוקח, כיון שאין כליו של המוכר מתבטלים לחצרו של הלוקח.
אָמַר לֵיהּ חָנִין בַּר מַר זוּטְרָא לְרָבִינָא, מִכְדֵי – והרי 'פֵּירְקָן וְהִכְנִיסָן לְתוֹךְ בֵּיתוֹ' קָתָּנֵי בברייתא, ואם כן מַה לִּי פָּסַק מַה לִּי לֹא פָּסַק – מה ההבדל אם פסק את מחירם או לא, והרי כיון שעשה קנין חצר, ראוי שיקנה. אָמַר לֵיהּ רבינא, יש חילוק בדבר, שאם פָּסַק את מחירם, סַמְכָא דַּעְתֵּיהּ – סומכת דעתו של הקונה, ורצונו לקנות, אך אם לֹא פָּסַק את מחירם, לֹא סַמְכָא דַּעְתֵּיהּ – אין דעתו סומכת, כיון שהוא חושש שיאמר לו המוכר לבסוף מחיר גבוה מידי, ולכן אינו מתכוון לקנותם עד שיידע מה מחירם.
