הגמרא מביאה דרשה נוספת על הפסוק (חבקוק ב ה) 'וְאַף כִּי הַיַּיִן בּוֹגֵד גֶּבֶר יָהִיר וְלֹא יִנְוֶה', אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב, כָּל הַמִּתְגָּאֶה בְּטַלִּית של תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, והיינו טלית ארוכה המכסה את חלוקו לגמרי, וְאֵינוֹ תַּלְמִיד חָכָם, ומי שאינו תלמיד חכם והולך כך הרי זו דרך גאוה, אֵין מַכְנִיסִין אוֹתוֹ לִמְחִיצָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, והדבר נדרש מפסוק זה, כְּתִיב הָכָא – נאמר בפסוק זה על מי שהוא 'גֶּבֶר יָהִיר' לשון 'לֹא יִנְוֶה', וּכְתִיב הָתָם (שמות טו יג) 'אֶל נְוֵה קָדְשֶׁךָ', ויש ללמוד מכך שמי שמתיהר אינו נכנס לנוה קדשו של הקדוש ברוך הוא.
אִיתְּמַר – נאמרה מחלוקת זו בית המדרש, הַמּוֹכֵר חֲבִית יַיִן לַחֲבֵירוֹ, וְהֶחְמִיצָה, אָמַר רַב, כָּל שְׁלֹשָׁה יָמִים ראשונים שלאחר המכירה, הרי היין נחשב כבִּרְשׁוּת מוֹכֵר, והוא חייב באחריות, כיון שאין יין מחמיץ בפחות משלשה ימים, ואם החמיץ היין לאחר יומים סימן הוא שכבר בהיותו ברשות המוכר החמיץ, אבל אם החמיץ מִכָּאן וְאֵילָךְ – לאחר שלשה ימים, הרי הוא בִּרְשׁוּת לוֹקֵחַ, ואינו יכול לתבוע את המוכר. וּשְׁמוּאֵל אָמַר, חַמְרָא – היין, אַכַּתְפָּא דְּגַבְרֵי שָׁוַור – מקפץ ומדלג על כתפו של הבעלים, כלומר, מזלו של בעליו הוא הגורם לו להחמיץ, ולכן לעולם אין המוכר חייב באחריות היין לאחר שנמכר.
עָבַד רַב יוֹסֵף עוּבְדָּא – פסק רב יוסף הלכה למעשה בְּשִׁכְרָא – בשיכר, כְּוָתֵיהּ דְּרַב – כדברי רב, שאם החמיץ בתוך שלשה ימים הרי הוא באחריות המוכר, ואילו בְּחַמְרָא – ביין, פסק רב יוסף הלכה כְּוָתֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל – כדברי שמואל, שלעולם אין המוכר חייב באחריות היין, כיון שמזלו של הקונה הוא שגורם להחמצת היין.
ומבאר הרי"ף, הָא דִּשְׁמוּאֵל – הלכה זו שאמר שמואל, שאין המוכר חייב באחריות היין, אִי בְּקַנְקַנִּים דְמוֹכֵר קָאָמַר – אם מדובר באופן שהיה היין בכדיו של המוכר, בְּאופן דְלֹא אָמַר לֵיהּ שהוא קונה את היין לְמִקְפָּה הִיא [-נאמרה הלכה זו], אך אם אמר לו שהוא קונה את היין למקפה, שדרך להשתמש בו זמן רב, חייב המוכר באחריותו. וְאִי בְּקַנְקַנִּים דְלוֹקֵחַ קָאָמַר – ואם מדובר באופן שהיה היין בכדיו של הקונה, צריך לומר שמדובר אַף עַל גַּב דְּאָמַר לֵיהּ שהוא מוכר לו את היין לְמִקְפָּה, מכל מקום אין המוכר חייב באחריותו, כיון שכליו של הלוקח גרמו להחמצת היין. ומבאר הרי"ף מדוע יש לומר כן, כִּי הֵיכִי דְּלֹא תִּקְשֵׁי אַדְּרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא – כדי שלא תהיה קושיא מדברי שמואל על דברי רבי יוסי ברבי חנינא, האומר שאם היה היין בקנקנים של המוכר חייב המוכר באחריות היין, דְּתַרְוַיְיהוּ הִלְכְתָא נִינְהוּ – שהרי אנו פוסקים הלכה כדברי שניהם, גם כדברי רבי יוסי ברבי חנינא וגם כדברי שמואל, וְלֹא קַשְׁיָאן אַהֲדָדֵי – ולפי ביאור זה אין קושיא וסתירה בין שתי ההלכות, כיון שאף שמואל מודה שאם היה היין בכליו של המוכר ואמר לו הקונה שהוא זקוק ליין למקפה, חייב המוכר באחריותו, ומה שאמר שמואל שאין המוכר חייב באחריות היין, היינו כאשר לא אמר שקונה את היין למקפה, או כאשר היין נמצא בכליו של הקונה.
