משנה
מִי שֶׁיֶּשׁ לוֹ גִנָּה לִפְנִים מִגִּנָּתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, ויש לו רשות לעבור דרך גינת חבירו אל גינתו, נִכְנָס לגינתו רק בְּשָׁעָה שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם נִכְנָסִים, וְיוֹצֵא רק בְּשָׁעָה שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם יוֹצְאִין, וְלֹא יַכְנִיס לְתוֹכָהּ תַּגָּרִין – סוחרים הקונים ממנו את פירות גינתו, וְלֹא יִכְנוֹס מִתּוֹכָהּ לְתוֹךְ שָׂדֶה אַחֶרֶת, כיון שיש בכך הפסד לבעל השדה החיצונה, וכשמכר לו את הזכות לעבור דרך גינתו הסכים שיעשה זאת רק לצורך הגינה, ולא לצרכים אחרים. וְהַחִיצוֹן זוֹרֵעַ – רשאי לזרוע אֶת הַדָּרֶךְ, ואף על פי שמכר לו את זכות השימוש לעבור בדרך זו, בודאי לא היתה כוונתו להפסיד את המקום לגמרי שלא יוכל לזרוע בו.
נָתְנוּ לפנימי דֶרֶךְ מִן הַצַּד, מִדַּעַת שְׁנֵיהֶם, היתה כוונתם שדרך זו תהיה שייכת לו לגמרי, ואין לבעל הגינה החיצונית רשות בו, ולכן נִכְנָס בְּשָׁעָה שֶׁהוּא רוֹצֶה, וְיוֹצֵא בְּשָׁעָה שֶׁהוּא רוֹצֶה, וּמַכְנִיס לְתוֹכָהּ תַּגָּרִין, וּמכל מקום לֹא יַכְנִיס מִתּוֹכָהּ לְתוֹךְ שָׂדֶה אַחֶרֶת, כיון שבכך הוא מרבה את ההליכות במקום שלא לצורך גינתו, ולא ניתנה לו הדרך לצרכים אחרים שאינם שייכים לגינתו, וְזֶה וָזֶה – בעל הגינה החיצונית ובעל הגינה הפנימית אֵינָן רַשָּׁאִין לְזָרְעָהּ, כיון שהמקום מיועד להליכה בלבד.
גמרא
אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר שְׁמוּאֵל, האומר לחבירו 'אַמַּת בֵּית הַשְּׁלָחִין אֲנִי מוֹכֵר לְךָ', כלומר, אמת מים המוליכה מים לשדה שאין די לה במי גשמים אלא צריכה היא גם השקיה נוספת, נוֹתֵן לוֹ שְׁתֵּי אַמּוֹת לְתוֹכָהּ – לאמה עצמה, וְאַמָּה מִכָּאן וְאַמָּה מִכָּאן לַאֲגַפֶּיהָ – לצדדיה של אמת המים, שם הקרקע גבוהה מעט כדי שלא יעלו המים על גדותיהן, ומקום זה משועבד לבעל אמת המים, שיוכל ליטול משם קרקע ולתקן את דפנותיה של אמת המים, אם יתקלקלו. אמר אדם לחבירו 'אַמַּת בֵּית הַקִּילוֹן אֲנִי מוֹכֵר לְךָ', והיינו אמת מים המשמשת לכיבוס בגדים ולהשקיית בהמות, שאין צורך במים רבים כל כך, נוֹתֵן לוֹ אַמָּה אַחַת לְתוֹכָהּ – לאמת המים עצמה, וַחֲצִי אַמָּה מִכָּאן וַחֲצִי אַמָּה מִכָּאן, לַאֲגַפֶּיהָ.
מבררת הגמרא, וְאוֹתָם אֲגַפִּים שמשני צידי אמת המים, מִי זוֹרְעָן – מי רשאי לזרוע בהם. אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר שְׁמוּאֵל, בַּעַל הַשָּׂדֶה זוֹרְעָן – זורע בהם תבואה וכדומה, כיון שהקרקע הזו רק משועבדת לבעל אמת המים אם יצטרך לתקנה וכדומה, אך אין הקרקע שלו, אלא של בעל השדה. רַב נַחְמָן אָמַר בשם שְׁמוּאֵל, בַּעַל הַשָּׂדֶה נוֹטְעָן – רשאי לנטוע בהם עצים. ומבארת הגמרא במה נחלקו, מַאן דְּאָמַר – רב יהודה שאמר בשם שמואל שזוֹרְעָן, כָּל שֶׁכֵּן שאם ירצה הרי הוא נוֹטְעָן. וּמַאן דְּאָמַר – אבל רב נחמן שאמר בשם שמואל שנוֹטְעָן, היינו בדוקא, כיון ששרשי העץ יורדים לעומק האדמה, ואינם מפריעים לאמת המים הסמוכה להם ממש, אֲבָל זוֹרְעָן [לֹא] – אך אינו רשאי לזרוע בהם תבואה וכדומה, כיון דחַלְחוֹלֵי מְחַלְחְלֵי – שרשי הזרעים קצרים הם, והם מתפשטים לדפנות אמת המים ומקלקלים אותה.
וְאָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר שְׁמוּאֵל, אַמַּת הַמַּיִם שנמכרה, שֶׁכָּלוּ אֲגַפֶּיהָ – התמוטטה הקרקע שבצידי אמת המים, מְתַקְּנָהּ מֵאוֹתָהּ שָׂדֶה – רשאי בעל אמת המים ליטול קרקע משדהו של בעל הבית שמכר לו את אותה אמת המים, ולתקן את אגפי אמת המים. מַאי טַעְמָא – ומה הטעם לכך, אָמַר רַב פָּפָּא, שֶׁעַל מְנַת כֵּן קִבֵּל עָלָיו בַּעַל הַשָּׂדֶה, כלומר, מכירת אמת המים היתה על דעת כן, שאם יכלו אגפיה יוכל ליטול קרקע משדהו, שאם לא כן מהיכן יטול קרקע לצורך כך [ואמנם מה שנותן לו אמה מכאן ואמה מכאן היינו לענין זה שאסור לבעל השדה לעשות שם דברים העשויים לקלקל את הקרקע, כמו לבנות שם וכדומה, אלא הקרקע הזו מיוחדת לתיקון אמת המים, ומכל מקום אם כלתה הקרקע משם, יכול בעל אמת המים ליטול קרקע גם משאר השדה].
