אִיתְּמַר – נאמרה מחלוקת זו בבית המדרש, שְׁנֵי אַחִין שֶׁחָלְקוּ בנכסי אביהם, וּבָא לָהֶן אָח שלישי מִמְּדִינַת הַיָּם, ותובע לקבל גם הוא שליש מנכסי הירושה, רַב אָמַר, בָּטְלָה מַחֲלֹקֶת – התבטלה החלוקה כולה, וחולקים מחדש בין שלשתם, וּשְׁמוּאֵל אָמַר, מְקַמְּצִין, כלומר, כל אחד נותן לאח השלישי שליש ממה שקיבל, ונמצא שיש עתה לכל אחד שליש מהנכסים [וכגון שהוריש להם האב שש שדות, ונטל כל אחד שלש שדות, נותן כל אחד לאח השלישי שדה אחת, ומעתה יש לכל אחד מהאחים שתי שדות].
אָמַר לֵיהּ רָבָא לְרַב נַחְמָן, וּלְרַב, דְּאָמַר בָּטְלָה מַחֲלֹקֶת, אַלְמָא הָדַר דִּינָא – מוכח שהוא סובר שכאשר נפסק דין בטעות, וכגון כאן שחלקו בכל הנכסים ללא האח השלישי, מתבטלת החלוקה כולה, אֶלָּא מֵעַתָּה – האם נאמר לפי שיטתו, דהַנֵּי בֵּי תְּלָתָא דְּקָיְימֵי – שלשה שותפים או שלשה אחים שירשו ועדיין לא חלקו, שיש להם שותפות בנכסים, וְאַזוּל בֵּי תְּרֵי מִינַּיְיהוּ וּפַלּוּג – והלכו שנים מהם וחלקו שלא מדעת השלישי, הָכֵי נַמֵּי בָּטְלָה מַחֲלֹקֶת – האם גם באופן זה תתבטל החלוקה לאחר שיבוא השלישי.
אָמַר לֵיהּ רב נחמן, הָכִי הַשְׁתָּא – וכי הנידונים דומים זה לזה, והרי הָתָם – שם, באופן שהיו שלשה שותפים או אחים, הרי נָחֵית אַדַּעְתָּא דְּבֵי תְּלָתָא מֵעִיקָּרָא – מתחילה חלקו באופן שיהיו שלשה חלקים שוים, שהרי אף שלא חלקו מדעתו של השלישי, הרי ידעו שיש שלשה שותפים וחילקו את כל הנכסים בשוה, ולכן אף שהשלישי לא ידע מהחלוקה אינו יכול למחות בה, ואין החלוקה מתבטלת. הָכָא – אבל כאן, בנידון של רב, שהגיע אליהם האח השלישי לאחר שחלקו בין שניהם, הרי לֹא נָחוּת אַדַּעְתָּא דְּבֵי תְּלָתָא מֵעִיקָּרָא – לא ירדו מתחילה לחלוק בנכסים על דעת שהם שלשה, שהרי היו סבורים שהם רק שני אחים היורשים, וכיון שהחלוקה היתה מוטעית מתחילתה, שחלקו את הנכסים לשנים ולא לשלשה, כשנודעה הטעות בטלה החלוקה.
מוסיף הרי"ף, מֵהָא שַׁמְעִינָן – מכך שאמר רבא כדבר פשוט שאם חלקו שנים מהשותפים שלא בפני השלישי אין החלוקה בטלה [עד שהקשה מדין זה על דברי רב], יש ללמוד דִתְּרֵי אַחֵי אוֹ תְּרֵי שׁוּתָּפֵי – שאם היו שני אחים או שני שותפים, דְּאָזַל חַד מִינַּיְיהוּ – שהלך אחד מהם למקום רחוק, וְאִיצְטְרִיךְ אִידָךְ לִמְנָתָא דִּידֵיהּ – והוצרך השותף השני לחלק שלו בשותפות, ואינו יכול להמתין עד שיחזור שותפו ממקומו, דְפַלְגִינַן בֵּינַיְיהוּ – שאנו חולקים את הנכסים ביניהם שלא בפני השני, וְיָהֲבִינַן לֵיהּ מְנָאתֵיהּ – ונותנים לאותו שותף שבפנינו את חלקו, וְלֹא נָטְרִינַן לֵיהּ לְהָאֵיךְ עַד דְּאָתֵי – ואין ממתינים לשותף השני עד שיחזור ממקומו.
