אִיתְּמַר – נאמרה מחלוקת זו בבית המדרש, שְׁלֹשָׁה אַחִין שֶׁחָלְקוּ בנכסי אביהם, וּבָא בַּעַל חוֹב שהיה נושה באביהם ממון, וְנָטַל את חֶלְקוֹ שֶׁל אֶחָד מֵהֶן תמורת החוב, ועתה תובע אותו אח שפרע את החוב ששני אחיו ישתתפו בתשלום החוב, באופן שכל אחד מהם ישלם שליש מהחוב, רַב אָמַר, בָּטְלָה מַחֲלֹקֶת – התבטלה החלוקה שעשו, וחוזרים וחולקים במה שנשאר מהנכסים. וּשְׁמוּאֵל אָמַר, וִיתֵּר – אותו אח שגבו ממנו את החוב הפסיד לבדו את הכל, ואין שני אחיו צריכים לשלם לו חלק מדמי החוב. וְרַב אַסִּי אָמַר, נוֹטֵל מהם רְבִיעַ בְּקַרְקַע וּרְבִיעַ בְּמָעוֹת. מבארת הגמרא את טעמיהם של שלשת האמוראים: רַב אָמַר בָּטְלָה מַחֲלֹקֶת, כיון דקָסָבַר שהָאַחִין שֶׁחָלְקוּ, יוֹרְשִׁין הֲווּ, כלומר, אנו אומרים שכל אחד קיבל את חלקו הראוי לו, וממילא אחריות החוב של האב מוטלת על שלשתם בשוה, ואם פרע אחד מהם את כל החוב, צריכים שני אחיו לתת לו את חלקם בחוב. וּשְׁמוּאֵל סָבַר, הָאַחִין שֶׁחָלְקוּ כלָקוֹחוֹת הֲווּ, כלומר, אין אומרים שכל אחד קיבל את חלקו הראוי לו, אלא כאילו כל אחד קנה מאחיו את החלק שהגיע לידו, תמורת החלק שקיבל אחיו, וּכְלוֹקֵחַ שֶׁלֹּא בְּאַחֲרָיוּת דָּאמוּ – והרי הם כלקוחות שקנו זה מזה ללא אחריות, והיינו שלא התחייבו לשלם זה לזה במקרה שבעל חוב יגבה מאחד מהם את חלקו, ולכן רק אותו אח הפסיד את חלקו, ושני אחיו אינם צריכים לשלם לו כלום. וְרַב אַסִּי, מְסַפְּקָא לֵיהּ – מסופק בדין זה, אִי יוֹרְשִׁין הֲווּ וּבָטְלָה מַחֲלֹקֶת כדברי רב, אִי לָקוֹחוֹת הֲווּ וּוִיתֵּר כדברי שמואל, וְעוֹד מְסַפְּקָא לֵיהּ – וספק נוסף הסתפק רב אסי, גם אִי כְּלָקוֹחוֹת הֲווּ וכדברי שמואל, האם כְּלוֹקֵחַ שֶׁלא בְּאַחֲרָיוּת דָּאמוּ, וְלֵית לֵיהּ וְלֹא מִידִי – ואין לו כלום וכדברי שמואל, וְאִי כְּלוֹקֵחַ בְּאַחֲרָיוּת דָּאמוּ – או שהם נחשבים כלקוחות באחריות, שהתחייבו לשלם באופן שבעל חוב יגבה מהלוקח את חלקו, וְאִית לֵיהּ דְּמֵי – ואז צריך הוא לשלם מעות, כפי שצריך המוכר לשלם ללוקח את מה שגבו ממנו, אֲבָל אַרְעָא לֵית לֵיהּ – אך אינו יכול לגבות ממנו קרקע. וְכֵיוָן דְּאִילּוּ יוֹרְשִׁין הֲווּ אִית לֵיהּ לְמִשְׁקַל אַרְעָא כְּחַד מִינַּיְיהוּ – וכיון שלפי הצד של הספק הראשון שהם נחשבים יורשים, היה ראוי שיטול את כל חלקו בקרקע מכל אחד מהם, וְאִי כְּלוֹקֵחַ שֶׁלֹּא בְּאַחֲרָיוּת דָּאמוּ לֵית לֵיהּ לְמִשְׁקַל וְלֹא מִידִי – ולפי הצד שבספק השני שהוא נחשב כלוקח שלא באחריות אינו גובה מאחיו כלום, הַוָה לֵיהּ מָמוֹן הַמֻּטָּל בְּסָפֵק, וְחוֹלְקִין, ומתחייבים האחים לתת לו רק מחצית מחלקם [ונמצא שכל אחד נותן לו שישית מהחוב]. וְכֵיוָן דִּמְסַפְּקָא לֵיהּ נַמֵּי – וכיון שהסתפק רב אסי ספק נוסף אִי כְּלוֹקֵחַ בְּאַחֲרָיוּת דָּאמוּ, וְלוֹקֵחַ בְּאַחֲרָיוּת לֵית לֵיהּ אֶלָּא דָּמֵי, אֲבָל אַרְעָא לֵית לֵיהּ – האם כל אחד מהם נחשב כלוקח באחריות וממילא חייב לשלם רק דמים ולא קרקע, לכן את אותה שישית שהוא נוטל מכל אחד מהם, לֹא שָׁקֵיל לְהַאי פַּלְגָּא כּוּלֵּיהּ קַרְקַע – אינו נוטל את כל אותה שישית מהקרקע שירשו מאביהם, אֶלָּא שָׁקֵיל רְבִיעַ מְנָתֵיהּ קַרְקַע – אלא נוטל רבע מתביעתו [והיינו אחד משתים עשרה, שהרי תביעתו היא שליש] מכל אחד מהם מקרקע, וּרְבִיעַ מְנָתֵיהּ מָעוֹת – ורבע נוסף [והיינו אחד משתים עשרה מהתביעה] מכל אחד מהם במעות, דַּהֲוֵי הַכֹּל פַּלְגָּא מְנָתֵיהּ – ונמצא שמקבל מכל אחד מהם מחצית מהשליש שהוא תובע ממנו, והיינו שישית, ונמצא שמשני אחיו יחד נוטל שליש החוב, ושליש נוסף שתבע מהם, הוא מפסיד [ושליש אחד שילם משלו, כדין].
אָמַר רַב פָּפָּא, הִלְכְתָא בְּכָל הַנֵּי שְׁמַעְתָּתָא – בכל המחלוקות שנאמרו כאן לגבי חלוקה של כמה אחין, שהתברר לאחר זמן שהיתה טעות בחלוקה, שמְקַמְּצִין – נותן כל אחד מחלקו את החלק היחסי המוטל עליו, אך אין מבטלים את כל החלוקה. וַאֲמֵימַר אָמַר, בָּטְלָה מַחֲלֹקֶת – מתבטלת החלוקה לגמרי. וְהִלְכְתָא – וההלכה היא כדברי אמימר, שבָּטְלָה מַחֲלֹקֶת.
