משנה ו: הָאוֹמֵר זֶה בְּנִי, נֶאֱמָן. זֶה אָחִי, אֵינוֹ נֶאֱמָן וְנוֹטֵל עִמּוֹ בְּחֶלְקוֹ. מֵת, יַחְזְרוּ נְכָסִים לִמְקוֹמָן. נָפְלוּ לוֹ נְכָסִים מִמָּקוֹם אַחֵר, יִירְשׁוּ אֶחָיו עִמּוֹ. מִי שֶׁמֵּת וְנִמְצֵאת דְּיָתֵיקֵי קְשׁוּרָה עַל יְרֵכוֹ, הֲרֵי זוֹ אֵינָהּ כְּלוּם. זִכָּה בָהּ לְאַחֵר, בֵּין מִן הַיּוֹרְשִׁין בֵּין שֶׁאֵינוֹ מִן הַיּוֹרְשִׁין, דְּבָרָיו קַיָּמִין:
משנתנו מבררת את נאמנותו של האדם על קרוביו, לעניו ירושה:
הָאוֹמֵר על אדם שאינו מוכר לנו כבנו, 'זֶה בְּנִי', נֶאֱמָן, בין לענין ירושה, שאותו אדם יורשו, ובין לענין יבום, שאם מת ללא בנים אחרים הידועים לנו, סומכים על דבריו שזה בנו ופוטרים את אשתו מיבום או חליצה. האומר על אדם שאינו ידוע לנו כאחיו 'זֶה אָחִי', אֵינוֹ נֶאֱמָן לחייב את אשתו ביבום או חליצה, אם מת ללא בנים, וגם לענין ירושה אינו נאמן ביחס לשאר האחים שאינם מודים שהוא אחיהם, וְנוֹטֵל עִמּוֹ בְּחֶלְקוֹ – אבל מחלק הירושה שלו, צריך הוא ליתן לאותו אדם את החלק שהוא מודה ששייך לו, וכגון שמת האב והניח שני בנים ושלש שדות, ונטל כל אחד שדה ומחצה, ואחד מהם אמר על אדם נוסף שהוא אחיו, הרי לדבריו יש לחלק את שלש השדות בין שלשתם, ולכן משאיר הוא לעצמו שדה אחת, ונותן את מחצית השדה הנוספת לאותו אח. אבל האח האחר, שאינו מודה שאותו אדם הוא אחיו, אף שהוא מסופק בדבר, אינו נותן לו מאומה. ואם לאחר זמן מֵת אותו אדם שקיבל ממנו חצי שדה, ולא הניח בנים, יַחְזְרוּ נְכָסִים לִמְקוֹמָן – רק אותו אח מקבל בחזרה את מה שנתן לו, ואין האח האחר יכול לתבוע את ירושתו, שהרי ממה נפשך, אם הוא אחיו היה צריך לתת לו חלק מנחלתו, ואז היה יורש את אותו חלק בחזרה, ואם אינו אחיו, אין מגיע לו דבר. אבל אם נָפְלוּ לוֹ – הגיעו לרשותו של אותו אח מסופק נְכָסִים מִמָּקוֹם אַחֵר, ומת, יִירְשׁוּ כל אֶחָיו עִמּוֹ, כיון שהוא מודה שהמת היה אח של כולם, והם אינם מכחישים אותו, אלא שהם מסופקים בדבר. ואמנם אם טוענים הם בוודאות שאין הוא אחיהם, אינם יורשים אותו כלל.
מִי שֶׁמֵּת, וְנִמְצֵאת דְּיָתֵיקֵי – צוואת אדם הנוטה למות קְשׁוּרָה עַל יְרֵכוֹ, אף על פי שברור שהוא עצמו כתבה, הֲרֵי זוֹ אֵינָהּ כְּלוּם, כיון שלא התכוון שיחולו הדברים הכתובים בשטר עד שיתן אותו ליד המקבל, והרי מת קודם שנתן את השטר. אבל אם זִכָּה בָהּ לְאַחֵר – זיכה את השטר על ידי אדם אחר עבור מקבל המתנה, בֵּין אם אותו שזיכה את השטר למקבל הוא אחד מִן הַיּוֹרְשִׁין, וגם הוא בין המקבלים הכתובים בשטר, ובֵּין שֶׁאֵינוֹ מִן הַיּוֹרְשִׁין, דְּבָרָיו קַיָּמִין.
