משנה
אדם הַמְחַלֵּק נְכָסָיו לְבָנָיו עַל פִּיו, ונותן להם את הנכסים בתורת מתנה, רִבָּה לְאֶחָד וּמִעֵט לְאֶחָד, וְכן אם הִשְׁוָה לָהֶן [-לשאר הבנים] אֶת הַבְּכוֹר, דְּבָרָיו קַיָּמִין, ואין זה מַתְּנֶה על מה שכתוב בתורה, כיון שיש כח לאדם לתת את נכסיו במתנה למי שירצה. וְאִם אָמַר שתהא חלוקה זו מִשּׁוּם יְרֻשָּׁה, והיינו כשאמר זאת בלשון ירושה, שבן זה יירש כך וכך וכו', לֹא אָמַר כְּלוּם, וכפי שהתבאר לעיל, שאין האדם יכול לשנות את דיני הירושה של התורה. ומכל מקום אם כָּתַב בֵּין בַּתְּחִלָּה – בתחילת דבריו, בֵּין בָּאֶמְצַע בֵּין בַּסּוֹף, שיהא זה מִשּׁוּם מַתָּנָה, דְּבָרָיו קַיָּמִין, ואף על פי שהזכיר גם לשון ירושה.
גמרא
שנינו במשנה, שאם כתב בצוואתו לשון 'מתנה', בין בתחילה בין באמצע ובין בסוף, דבריו קיימים. מבררת הגמרא, היכי דמי – באיזה אופן נחשב הדבר שכתב לשון מתנה בתחלה, והיכי דמי מתנה באמצע, והיכי דמי מתנה בסוף. ומבארת, כי אתא – כשבא רב דימי מארץ ישאל לבבל, אמר בשם רבי יוחנן, אם כתב האדם 'תנתן שדה פלוני לפלוני ויירשה', זו היא לשון מתנה בתחלה. ואם כתב 'יירשה ותנתן לו', זו היא לשון מתנה בסוף. ואם כתב לו 'יירשה, ותנתן לו, ויירשה', זו היא מתנה באמצע.
ודוקא באופן שאמר לשון זו לאדם אחד, ושדה אחת, שכיון שלשון מתנה נאמרה על שדה זו, הועילו דבריו, אבל אם אמר כן לאדם אחד ונתן לו שתי שדות, וכגון שאמר 'יירש ראובן שדה פלונית שבמזרח, ותנתן לו לראובן שדה פלונית שבמערב', או שנתן שדה אחת וחילקה לשני בני אדם, כגון שאמר 'ראובן יירש חצי שדה זו ותנתן חציה לשמעון', לא – אין כל דבריו מועילים, אלא רק אותו חלק שאמר בו לשון מתנה נקנה, ולא החלק או האדם שאמר בו לשון ירושה. ורבי אלעזר נחלק על דין זה ואמר, אפילו אם אמר לשון זו לאדם אחד ונתן לו שתי שדות, או שנתן שדה אחת וחילקה לשני בני אדם, כיון שהזכיר לשון מתנה, והכל זה דיבור אחד, כשם שנתן לאדם זה במתנה כך נתן לחבירו במתנה, וכשם שנתן מחצית השדה במתנה כך נתן גם את המחצית השניה במתנה. אבל אם היתה המתנה בשתי שדות, ושני בני אדם, שגם השדות חלוקות זו מזו, וגם המקבלים חלוקים זה מזה, לא – אין שניהם קונים, אלא רק אותו אדם שנאמרה בו לשון מתנה.
כי אתא [-כאשר בא] רבין אמר בענין זה, אם אמר האדם 'יירש פלוני שדה פלונית ותנתן שדה פלונית לפלוני', והיינו שתי שדות ושני בני אדם, רבי יוחנן אמר קנה, ורבי אלעזר אמר לא קנה, ורבי שמעון בן לקיש אמר, לעולם לא קנה, עד שיאמר 'פלוני ופלוני יירשו שדה פלונית ופלונית שנתתים להן במתנה ויירשום', והיינו שאמר בשניהם לשון מתנה.
