גמרא
שנינו במשנה, 'הכותב נכסיו לבנו לאחר מותו וכו' מכר האב, מכורין עד שימות, מכר הבן, אין ללוקח כלום עד שימות האב, הָאָב תּוֹלֵשׁ וּמַאֲכִיל לְכָל מִי שֶׁיִּרְצֶה, וּמַה שֶׁהִנִּיחַ תָּלוּשׁ הֲרֵי הוּא שֶׁל יוֹרְשִׁים'. מדייקת הגמרא, מה שהניח תָּלוּשׁ, אִין – אכן שייך ליורשים, אבל מה שהניח מְחֻבָּר, לֹא – אינו שייך ליורשים, אלא לבן שקיבל במתנה את כל הנכסים, ותמהה על כך הגמרא, וְהָא תַּנְיָא – והרי כך שנינו בברייתא, 'שָׁמִין אֶת הַמְחוּבָּרִין לַלוֹקֵחַ', ומבאר הרי"ף את דברי הברייתא, פֵּירוּשׁ, לְלוֹקֵחַ מִן הָאָב, שאם מכר האב את הנכסים, אף שהמכירה קיימת רק עד מיתת האב, ולאחר מיתתו חוזרים הנכסים לבן, מכל מקום הפירות המחוברים נשארים בחזקת הלוקח, וצריך הבן לתת ללוקח את דמיהם, וְהִנֵּה מבואר בברייתא, שהַבֵּן, שֶׁכְּתָבָן לוֹ, אֵינוֹ נוֹטֵל את הַפֵּרוֹת הַמְחוּבָּרִין אֶלָּא לִדְמֵיהֶן, וְאם כן קשה, עַל מַה תְּנָן – על איזה אופן שנינו במשנה 'וּמַה שֶׁהִנִּיחַ תָּלוּשׁ הֲרֵי הוּא שֶׁל יוֹרְשִׁים', ודייקנו שרק תָּלוּשׁ, אִין, ואילו מְחֻבָּר, לֹא, והרי אם מכר האב את הנכסים צריך הבן לשלם ללוקח את דמיהם של הפירות המחוברים, כמבואר בברייתא.
מתרצת הגמרא, אָמַר עוּלָא, לֹא קַשְׁיָא – אין זו קושיא, כָּאן – משנתנו עוסקת בִּבְנוֹ, שהקנה לו את כל נכסיו, וכָּאן, בברייתא, מדובר בְּאופן שהקנה את נכסיו לאַחֵר, שאינו בנו, וטעם החילוק, הוֹאִיל וְדַעְתּוֹ שֶׁל אָדָם קְרוֹבָה אֵצֶל בְּנוֹ, וּלְפִיכָךְ מוֹחֵל לוֹ האב לבנו בְּפֵרוֹת הַמְחוּבָּרִין בִּשְׁעַת מִיתָתוֹ, שיהיו של הבן לגמרי, וְאֵין הַיּוֹרְשִׁין יוֹרְשִׁין אוֹתָן. אֲבָל הַלּוֹקֵחַ, שֶׁהוּא אַחֵר, אֵינוֹ מוֹחֵל על הפירות המחוברים אֵצֶל בְּנוֹ שֶׁל מוֹכֵר, וּלְפִיכָךְ שָׁמִין לוֹ למוכר את שוויים ונותן לו הבן שווי זה, ונוטל את הפירות עצמם.
משנה
אדם שמת והִנִּיחַ בָּנִים גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים, אֵין הַגְּדוֹלִים מִתְפַּרְנְסִים עַל יְדֵי הַקְּטַנִּים – אין הגדולים יכולים ליטול את צורכי מלבושיהם מהרכוש המשותף, כיון שבגדי הגדולים יקרים יותר מבגדי הקטנים, ויפסידו מכך הקטנים, וְלֹא הַקְּטַנִּים נִזּוֹנִין עַל יְדֵי הַגְּדוֹלִים – אין הקטנים מקבלים מזונותיהם מהרכוש המשותף, כיון שצורכי מזונותיהם יקרים יותר משל הגדולים [כיון שהם אוכלים פעמים רבות ביום, ומפזרים חלק מהאוכל], ויפסידו מכך הגדולים, אֶלָּא חוֹלְקִין את הרכוש בְּשָׁוֶה, וכל אחד מתפרנס וניזון מחלקו.
נָשְׂאוּ הגְּדוֹלִים נשים לאחר מיתת האב, ולקחו את צורכי הנישואין מהרכוש המשותף של הירושה, יִשְׂאוּ גם הקְּטַנִּים נשים ויטלו את ההוצאות מהרכוש המשותף. וְאִם נשאו הגדולים נשים בחיי האב, ואָמְרוּ הקְטַנִּים, הֲרֵי אָנוּ נוֹשְׂאִים עתה ונוטלים צרכינו מהרכוש המשותף כְּדֶרֶךְ שֶׁנְּשָׂאתֶם אַתֶּם בחיי אבינו, אֵין שׁוֹמְעִין לָהֶם, אֶלָּא מַה שֶּׁנָּתַן לָהֶם אֲבִיהֶם, נָתָן, ואין זה שייך לרכוש המשותף, אלא יטלו הקטנים את ההוצאות מחלקם בלבד.
