משנה ה: הַשּׁוֹלֵחַ סִבְלוֹנוֹת לְבֵית חָמִיו, שָׁלַח שָׁם מֵאָה מָנֶה וְאָכַל שָׁם סְעוּדַת חָתָן אֲפִלּוּ בְדִינָר, אֵינָן נִגְבִּין. לֹא אָכַל שָׁם סְעוּדַת חָתָן, הֲרֵי אֵלּוּ נִגְבִּין. שָׁלַח סִבְלוֹנוֹת מְרֻבִּין שֶׁיַּחְזְרוּ עִמָּהּ לְבֵית בַּעְלָהּ, הֲרֵי אֵלּוּ נִגְבִּין. סִבְלוֹנוֹת מֻעָטִין שֶׁתִּשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן בְּבֵית אָבִיהָ, אֵינָן נִגְבִּין:
הַשּׁוֹלֵחַ סִבְלוֹנוֹת [-מתנות לכלתו, לאחר הקידושין וקודם הנישואין] לְבֵית חָמִיו, שָׁלַח שָׁם אפילו מתנות בשווי מֵאָה מָנֶה, וְאָכַל שָׁם סְעוּדַת חָתָן אֲפִלּוּ בְשווי דִינָר אחד, אפילו אם מת הוא או מתה הכלה או שהתגרשו, אֵינָן נִגְבִּין – אינו יכול לתבוע את המתנות בחזרה, כיון שמחמת שמחת הסעודה מחל על המתנות. לֹא אָכַל שָׁם סְעוּדַת חָתָן, ומת אחד מהם או חזר בו, הֲרֵי אֵלּוּ נִגְבִּין.
שָׁלַח סִבְלוֹנוֹת מְרֻבִּין, ופירש שנותנם בתנאי שֶׁיַּחְזְרוּ עִמָּהּ לְבֵית בַּעְלָהּ לאחר הנישואין, הֲרֵי אֵלּוּ נִגְבִּין [והוא הדין במועטים, אלא שבדרך כלל כשנותן מתנות רבות עושה תנאי כזה, כדי שלא יפסידם במקרה שלא ישאנה לבסוף]. שלח סִבְלוֹנוֹת מֻעָטִין, שֶׁתִּשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן בְּבֵית אָבִיהָ, אפילו לא אכל סעודת חתן בבית חמיו, אֵינָן נִגְבִּין, כיון שנשלחו על דעת כן שתשתמש בהם בבית אביה.
