משנה ד: אֵין כּוֹתְבִין שְׁטָרֵי אֵרוּסִין וְנִשּׂוּאִין אֶלָּא מִדַּעַת שְׁנֵיהֶם, וְהֶחָתָן נוֹתֵן שָׂכָר. אֵין כּוֹתְבִין שְׁטָרֵי אֲרִיסוּת וְקַבְּלָנוּת אֶלָּא מִדַּעַת שְׁנֵיהֶם, וְהַמְקַבֵּל נוֹתֵן שָׂכָר. אֵין כּוֹתְבִין שְׁטָרֵי בֵרוּרִין וְכָל מַעֲשֵׂה בֵית דִּין אֶלָּא מִדַּעַת שְׁנֵיהֶם, וּשְׁנֵיהֶם נוֹתְנִין שָׂכָר. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, שְׁנֵיהֶם כּוֹתְבִין שְׁנַיִם, לָזֶה לְעַצְמוֹ וְלָזֶה לְעַצְמוֹ:
אֵין כּוֹתְבִין שְׁטָרֵי אֵרוּסִין של חתן וכלה, שכתוב בהם כמה כל צד מתחייב לתת, וְשטרי נִשּׂוּאִין – כתובת אשה, אֶלָּא מִדַּעַת שְׁנֵיהֶם, כיון שבשטרות אלו יש חיובים גם על החתן וגם על הכלה, ואי אפשר לכותבם ולחותמם ללא ציווי שניהם, וְהֶחָתָן נוֹתֵן את השָׂכָר של כתיבת שטרות אלו.
אֵין כּוֹתְבִין שְׁטָרֵי אֲרִיסוּת – שטר שבו מקבל האריס את הקרקע באריסות, ומתחייב לעבוד בה, ובעל הקרקע מתחייב לתת לו בתמורה חלק מסוים מהיבול, וְקַבְּלָנוּת – שטר שבו מקבל הקבלן על עצמו לעבוד בקרקע במשך השנה, ובעל הקרקע מתחייב לתת לו סכום מסוים וקבוע, אפילו אם לא יהיה יבול, אֶלָּא מִדַּעַת שְׁנֵיהֶם, כיון ששניהם מתחייבים בשטרות אלו, ויש צורך בהסכמת שניהם. וְהַמְקַבֵּל נוֹתֵן את השָׂכָר של כתיבת השטר.
אֵין כּוֹתְבִין שְׁטָרֵי בֵרוּרִין – שטרות של דיני תורה, שבהם נכתב מי הדיין שברר לו כל אחד מהצדדים, או שטרות שכותבים בהם הדיינים את בירור טענותיהם של הצדדים, וְכָל שטר של מַעֲשֵׂה בֵית דִּין, כגון שטר שכותבים בו שרשאי המלוה לרדת לנכסי הלוה ולגבותם, אֶלָּא מִדַּעַת שְׁנֵיהֶם, וּשְׁנֵיהֶם נוֹתְנִין שָׂכָר. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, שְׁנֵיהֶם כּוֹתְבִין שְׁנַיִם – שני שטרות ראיה על ברירת הדיינים או בירור טענותיהם, לָזֶה לְעַצְמוֹ וְלָזֶה לְעַצְמוֹ, אמנם לדעת תנא קמא יכול אחד מהם לומר שיכתבו רק שטר אחד, ויתנוהו ביד חבירו, וכשיצטרך להשתמש בו יבקשנו מחבירו, כדי למעט בהוצאות הכתיבה. אך רבן שמעון בן גמליאל סובר שיכול הלה לומר לו שאינו רוצה שיהא לו עסק עימו כלל, ולכן כותבים שנים.
