משנה
מִי שֶׁפָּרַע לחבירו מִקְצָת חוֹבוֹ, כגון שהיה כתוב בשטר שחובו מאה דינרים, ופרע לו חמישים, ולא רצו לכתוב שובר על אותם חמישים, וְהִשְׁלִישׁ אֶת שְׁטָרוֹ – נתן את השטר ליד אדם שלישי הנאמן על שניהם [שהרי אם יתן הלה את השטר למלוה יוכל לגבות בו מאה, ואם יתננו ללוה יוכל לטעון שפרע הכל], וְאָמַר לוֹ הלוה, אִם לֹא אֶתֵּן לְךָ – למלוה את החמישים הנותרים מִכָּאן [-מעכשיו] וְעַד יוֹם פְּלוֹנִי, תֶּן לוֹ אֶת שְׁטָרוֹ – יתן השליש את השטר למלוה, ויוכל לגבות בו את כל המאה, והִגִּיעַ הזְמַן, וְלֹא נָתַן את החמישים הנותרים, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, יִתֵּן השליש את השטר למלוה, כפי שסיכמו בתחילה, הגם שיוכל לגבות בו עתה את כל המאה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, לֹא יִתֵּן, ובגמרא יבואר במה נחלקו רבי יוסי ורבי יהודה.
גמרא
מבררת הגמרא, בְּמַאי קָא מִיפַּלְגֵי – במה נחלקו רַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי יְהוּדָה במשנתנו, האם השליש מחזיר את השטר למלוה או לא, ומבארת שנחלקו באדם המתחייב התחייבות ממונית בתנאי מסוים, מחמת שהוא סומך על כך שלא יקרה אותו דבר לעולם, כמו במשנתנו, שהלוה אומר לשליש שאם לא ישלם את שארית החוב עד תאריך מסוים יתן את השטר למלוה אף שעל ידי זה יוכל המלוה לגבות ממנו גם את חלק החוב שכבר נפרע, מתוך שהוא סומך דעתו על כך שקודם לכן יפרע כבר את כל החוב, ולא יגיע השטר לידי פרעון, דרַבִּי יוֹסִי סָבַר, אַסְמַכְתָּא קַנְיָא – המתחייב מתוך שהוא סומך על כך שהתחייבותו לא תגיע לידי מעשה, חלה התחייבותו, ואם אכן התקיים התנאי, התחייב באותו דבר, ולכן צריך השליש להחזיר את השטר למלוה, כפי שהתחייב הלוה, וְרַבִּי יְהוּדָה סָבַר, אַסְמַכְתָּא לֹא קַנְיָא, ואף שהתקיים אותו תנאי, שהגיע הזמן שקבעו ולא שילם את שאר החוב, לא חלה התחייבותו של הלוה, ואין השליש רשאי להחזיר את השטר למלוה.
אָמַר רַב נַחְמָן, אָמַר רַבָּה בַּר אַבָּהוּ, אָמַר רַב, אֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי הסובר שאסמכתא קונה. כִּי אָתוּ לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי אַמִּי – כשבאו לפני רבי אמי דיני תורה שיש בהם משום אסמכתא, אָמַר לְהוּ רבי אמי, וְכִי מֵאַחַר שְׁרַבִּי יוֹחָנָן מְלַמְּדֵנוּ פַּעַם רִאשׁוֹנָה וּשְׁנִיָּה, כלומר, לימד אותנו רבי יוחנן דבר זה כמה פעמים, שהֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי, שאסמכתא קונה, אֲנִי מָה אֶעֱשֶׂה, ואיך אפסוק שאסמכתא אינה קונה. פוסקת הגמרא את ההלכה, וְלֹא הִיא – אין פוסקים בזה כרבי יוחנן וכרבי אמי, אלא אֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי, ואין אסמכתא קונה.
