משנה
כּוֹתְבִין וחותמים שְׁטָר לְלֹוֶה, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מַלְוֶה עִמּוֹ, כיון שהשטר עשוי לחובתו, וכשיקבל את ההלואה יתן את השטר למלוה, ואין למלוה הפסד בכתיבת שטר זה. וְאֵין כּוֹתְבִין שטר חוב לְמַלְוֶה, עַד שֶׁיְּהֵא הַלֹּוֶה עִמּוֹ, שהרי יתכן שבאמת לא היתה הלואה, ויש הפסד ללוה בכתיבת השטר שלא מדעתו [ואפילו אם אומר להם המלוה שישאירו את השטר בידם, ויתנוהו לו רק לאחר שיאמר להם הלוה לעשות כן, עצם החתימה על השטר ללא ציווי הלוה היא שקר, ואסורה]. וְהַלֹּוֶה נוֹתֵן את השָׂכָר של כתיבת השטר, שהרי הדבר נעשה עבורו.
[גמרא]
מה ששנינו במשנה שהלוה נותן את שכר הסופר, וַאֲפִילּוּ בְּעִיסְקָא – זהו גם באופן שהלה מקבל את הכסף על מנת שיעסוק בו ויתחלקו ברווחים, שאף באופן זה נחשב המקבל כמרויח, שהרי כל הרווחים מגיעים מהממון של הנותן, ועליו ליתן את שכר הסופר.
משנה
אֵין כּוֹתְבִין שְׁטָרֵי אֵרוּסִין של חתן וכלה, שכתוב בהם כמה כל צד מתחייב לתת, וְשטרי נִשּׂוּאִין – כתובת אשה, אֶלָּא מִדַּעַת שְׁנֵיהֶם, כיון שבשטרות אלו יש חיובים גם על החתן וגם על הכלה, ואי אפשר לכותבם ולחותמם ללא ציווי שניהם, וְהֶחָתָן נוֹתֵן את השָׂכָר של כתיבת שטרות אלו.
וְאֵין כּוֹתְבִין שְׁטָרֵי אֲרִיסוּת – שטר שבו מקבל האריס את הקרקע באריסות, ומתחייב לעבוד בה, ובעל הקרקע מתחייב לתת לו בתמורה חלק מסוים מהיבול, וְקַבְּלָנוּת – שטר שבו מקבל הקבלן על עצמו לעבוד בקרקע במשך השנה, ובעל הקרקע מתחייב לתת לו סכום מסוים וקבוע, אפילו אם לא יהיה יבול, אֶלָּא מִדַּעַת שְׁנֵיהֶם, כיון ששניהם מתחייבים בשטרות אלו, ויש צורך בהסכמת שניהם. וְהַמְקַבֵּל נוֹתֵן את השָׂכָר של כתיבת השטר.
אֵין כּוֹתְבִין שְׁטָרֵי בֵרוּרִין, ובגמרא יבואר מה הם שטרות אלו, וְכן כָל שטר של מַעֲשֵׂה בֵית דִּין, כגון שטר שכותבים בו שרשאי המלוה לרדת לנכסי הלוה ולגבותם, אֶלָּא מִדַּעַת שְׁנֵיהֶם, וּשְׁנֵיהֶם נוֹתְנִין שָׂכָר. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, לִשְׁנֵיהֶם כּוֹתְבִין שְׁנַיִם – שני שטרות בירורין או מעשה בית דין לָזֶה לְעַצְמוֹ וְלָזֶה לְעַצְמוֹ, אמנם לדעת תנא קמא יכול אחד מהם לומר שיכתבו רק שטר אחד, ויתנוהו ביד חבירו, וכשיצטרך להשתמש בו יבקשנו מחבירו, כדי למעט בהוצאות הכתיבה. אך רבן שמעון בן גמליאל סובר שיכול הלה לומר לו שאינו רוצה שיהא לו עסק עימו כלל, ולכן כותבים שנים.
גמרא
מבררת הגמרא, מַאי – מה הם 'שִׁטְרֵי בֵּירוּרִין', ומביאה בזה שני ביאורים, הָכָא – כאן, בבבל, תִּרְגְּמוּ – ביארו שאלו הם שִׁטְרֵי טַעֲנָיתָא – שטרות שכותבים בהם את טענות שני הצדדים שבאו לדין תורה. רַב יִרְמְיָה בַּר אַבָּא אָמַר, זֶה בּוֹרֵר לוֹ אֶחָד וְזֶה בּוֹרֵר לוֹ אֶחָד, כלומר, כאשר שני הצדדים בוחרים להם כל אחד דיין אחד, וכותבים בשטר מי הוא הדיין שכל אחד מהם בחר, אלו הם שטרי בירורין.
