משנה ה: כַּמָּה תְהֵא הַסֶּלַע חֲסֵרָה וְלֹא יְהֵא בָהּ אוֹנָאָה. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, אַרְבָּעָה אִסָּרִין, אִסָּר לַדִּינָר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַרְבָּעָה פֻנְדְּיוֹנוֹת, פֻּנְדְּיוֹן לַדִּינָר. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, שְׁמוֹנָה פֻנְדְּיוֹנוֹת, שְׁנֵי פֻנְדְּיוֹנוֹת לַדִּינָר:
משנתנו מבארת שאף במטבע עצמה שייכים דיני אונאה, אם הופחתה כמות המתכת שבמטבע:
כַּמָּה תְהֵא הַסֶּלַע חֲסֵרָה, וְעדיין לֹא יְהֵא בָהּ דין אוֹנָאָה, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, אַרְבָּעָה אִסָּרִין לסלע, אִסָּר לַדִּינָר, וכיון שיש ארבעה דינרים בסלע, ובכל דינר עשרים וארבעה איסרין, נמצא ששיעור אונאה במטבע הוא אחד לעשרים וארבע. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַרְבָּעָה פֻנְדְּיוֹנוֹת לסלע, ויש בסלע ארבעים ושמונה פונדיונות, והיינו אחד משנים עשר, פֻּנְדְּיוֹן לַדִּינָר, שהרי יש ארבעה דינרים בסלע. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, שְׁמוֹנָה פֻנְדְּיוֹנוֹת לסלע, שְׁנֵי פֻנְדְּיוֹנוֹת לַדִּינָר, והיינו שיעור שתות, כפי שיעור האונאה שהתבאר במשנה לעיל לגבי סתם מקח.
