אָמַר רָבָא, הִלְכְתָא – כך היא ההלכה בענין אונאה, פָּחוֹת מִשְּׁתוּת – אם היה שיעור האונאה בהפרש של פחות משישית מהמחיר האמיתי של החפץ, נִקְנֶה מֶקַח – חל הקנין, ואין המאנה צריך להחזיר את ההפרש בין מה ששילם לבין המחיר האמיתי. יָתֵר עַל שְׁתוּת – אם היתה האונאה בשיעור של יותר משישית, בין אם שילם הלוקח יותר בשיעור של למעלה משישית, ובין אם שילם הלוקח פחות, בשיעור של למעלה משישית, בָּטֵל מֶקַח לגמרי, ואף אם ירצה המאנה להחזיר את ההפרש אין המתאנה חייב לקיים את המקח. שְׁתוּת – אם היתה האונאה בשיעור שישית מהמקח, קָנָה – חל הקנין, ואין אחד מהם יכול לחזור בו ולבטלו, וּמַחֲזִיר אוֹנָאָה – והמאנה צריך להחזיר את שיעור האונאה למתאנה. וְזֶה וְזֶה – בין באופן שהיתה האונאה בשיעור שישית, שהמקח קיים וצריך המאנה להחזיר את ההפרש, ובין באופן שהיתה האונאה בשיעור הגבוה משישית, שהמקח בטל לגמרי, שיעור הזמן שיכול המתאנה לחזור ולתבוע את אונאתו או לבטל את המקח הוא בִּכְדֵי שֶׁיַּרְאֶה לַתַּגָּר אוֹ לִקְרוֹבוֹ – עד שיעור הזמן שעשוי הקונה להראות את המקח לסוחר אחר, או לקרובו, ולשאול אותו אם המחיר ששילם הוא המחיר הראוי לחפץ זה, אך לאחר שעבר שיעור זמן זה אינו יכול עוד לבטל את המקח או לתבוע את אונאתו, כיון שמן הסתם כבר בירר את המחיר האמיתי, ומחל על אונאתו. וְכֵן הִלְכְתָא – וכן היא ההלכה.
עתה יבואר הדין באופן שלא היתה אונאה במחירו של החפץ, אך היה מום בחפץ: וְהֵיכָא דְזַבִּין אֱינָשׁ מִידִי – ובאופן שקנה אדם חפץ, וּלְאַחַר זְמַן אִיגְלֵי לֵיהּ דְּאִית בֵּיהּ מוּמָא – ולאחר זמן התגלה לו שיש בחפץ מום, דַּהֲוָה בֵּיהּ מֵעִיקָּרָא מִקַּמֵּי דִּלְזַבְּנֵיהּ – ומום זה היה בו קודם לכן, לפני שקנאו, אִית לֵיהּ לְאַהֲדוֹרֵי לְמָרֵיהּ – יכול הוא להחזיר את החפץ למוכר, כדין מקח טעות, וְלֹא אַמְרִינָן בְּכִי הָא – ואין אומרים באופן זה הָא שָׁהָה לֵיהּ – שכבר שהה שיעור זמן שיש בו בִּכְדֵי שֶׁיַּרְאֶה לַתַּגָּר אוֹ לִקְרוֹבוֹ, אלא אף לאחר שיעור זמן זה יכול הקונה לחזור בו, דְּלֹא אָמוּר רַבָּנָן הָכֵי – כיון שלא אמרו חכמים שיעור זמן זה, שיכול לחזור בו רק עד כדי שיראה לתגר או לקרובו, אֶלָּא גַּבֵּי אוֹנָאָה, אֲבָל גַּבֵּי מוּמִין שנמצאו במקח, מֶקַח טָעוּת הוּא – הרי התברר שזהו מקח טעות, וְכָל אֵימַת דְּמִיגַּלֵּי לֵיהּ – וכל זמן שמתגלה לו שיש מום במקח שקנה, מְהַדַּר לֵיהּ לְמָרֵיהּ – רשאי הוא להחזיר את המקח למוכר, וצריך המוכר להחזיר לו את כספו. וְהָכֵי כָּתַב רַבֵּנוּ הַאי גָּאוֹן זַצַ"ל.
