משנה ו: אֵין מְקַבְּלִין צֹאן בַּרְזֶל מִיִּשְׂרָאֵל, מִפְּנֵי שֶׁהוּא רִבִּית. אֲבָל מְקַבְּלִין צֹאן בַּרְזֶל מִן הַנָּכְרִים, וְלוֹוִין מֵהֶן וּמַלְוִין אוֹתָן בְּרִבִּית, וְכֵן בְּגֵר תּוֹשָׁב. מַלְוֶה יִשְׂרָאֵל מָעוֹתָיו שֶׁל נָכְרִי מִדַּעַת הַנָּכְרִי, אֲבָל לֹא מִדַּעַת יִשְׂרָאֵל:
'צאן ברזל' הוא כינוי לצורת השקעה, שבה ה'קרן' של ההשקעה מובטחת ואינה נפסדת לעולם, כברזל, והמשקיע והעוסק חולקים ברווחים בלבד, ואם יש הפסד, מפסיד העוסק לבדו, ומשלם למשקיע את הפסדו.
אֵין מְקַבְּלִין 'צֹאן בַּרְזֶל' מִיִּשְׂרָאֵל, שהרי באופן זה נחשבת ההשקעה כחצי 'פקדון', שאת הרווחים של חצי זה מקבל המשקיע, וחצי 'הלואה', שאת הרווחים של חצי זה מקבל העוסק, מִפְּנֵי שֶׁהוּא רִבִּית, שהרי תמורת החלק של ההלואה מתחייב העוסק באחריות כל ההשקעה, שאם יארע הפסד כל שהוא לקרן, יצטרך לשלם למשקיע. אֲבָל מְקַבְּלִין צֹאן בַּרְזֶל מִן הַנָּכְרִים, וְלוֹוִין מֵהֶן וּמַלְוִין אוֹתָן בְּרִבִּית, וְכֵן בְּגֵר תּוֹשָׁב – גוי שקיבל על עצמו שלא לעבוד עבודה זרה, דינו כגוי לענין ההיתר ללוות ממנו ולהלוות לו בריבית.
מַלְוֶה יִשְׂרָאֵל מָעוֹתָיו שֶׁל נָכְרִי מִדַּעַת הַנָּכְרִי, כלומר, אם הלוה הנכרי לישראל בריבית, וכשהגיע זמן הפרעון נתן הישראל לגוי את הכסף, וביקשו להלוות אותו בריבית לישראל אחר, המעוניין בכך, הדבר מותר, כיון שסוף סוף הגוי הוא המלווה בריבית, אף שנעשה הדבר בהשתדלות הישראל, אֲבָל לֹא מִדַּעַת יִשְׂרָאֵל, כלומר, ישראל שהלוה מעות לגוי בריבית, וכשבא הגוי להחזירם לו רוצה לתת את הממון לישראל אחר, בהתחייבות לאותה ריבית, הרי זה נחשב כאילו הישראל מלוה את הממון בריבית לחבירו הישראל, והדבר אסור.
