משנה ז: אֵין פּוֹסְקִין עַל הַפֵּרוֹת עַד שֶׁיֵּצֵא הַשָּׁעַר. יָצָא הַשַּׁעַר, פּוֹסְקִין, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין לָזֶה יֵשׁ לָזֶה. הָיָה הוּא תְּחִלָּה לַקּוֹצְרִים, פּוֹסֵק עִמּוֹ עַל הַגָּדִישׁ, וְעַל הֶעָבִיט שֶׁל עֲנָבִים, וְעַל הַמַּעֲטָן שֶׁל זֵיתִים, וְעַל הַבֵּיצִים שֶׁל יוֹצֵר, וְעַל הַסִּיד מִשֶּׁשְּׁקָעוֹ בַכִּבְשָׁן. וּפוֹסֵק עִמּוֹ עַל הַזֶּבֶל כָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אֵין פּוֹסְקִין עַל הַזֶּבֶל אֶלָּא אִם כֵּן הָיְתָה לּוֹ זֶבֶל בָּאַשְׁפָּה. וַחֲכָמִים מַתִּירִין. וּפוֹסֵק עִמּוֹ כְּשַׁעַר הַגָּבוֹהַּ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא פָסַק עִמּוֹ כְּשַׁעַר הַגָּבוֹהַּ, יָכוֹל לוֹמַר תֶּן לִי כָזֶה, אוֹ תֶן לִי מָעוֹתָי:
אֵין פּוֹסְקִין עַל הַפֵּרוֹת – אסור לאדם לקבוע מחיר ולשלמו על קניית פירות בעתיד, עַד שֶׁיֵּצֵא הַשָּׁעַר – שיתפרסם מחיר הפירות הללו, שאם לא כן, יתכן שיקבע עמו עתה מחיר זול יותר מהמחיר האמיתי, והרי זה כאילו הפחית לו סכום זה כתמורה לכך ששילם לו מראש, לפני קבלת המעות, והרי זה כאילו הלוה לו את המעות לתקופה זו [שבין נתינתם ועד לקבלת הפירות] תמורת ההפחתה במחיר הפירות, והרי זו ריבית. יָצָא הַשַּׁעַר – אך לאחר שהתפרסם מחיר הפירות, פּוֹסְקִין כפי אותו שער, ויכול לשלם לו כעת לפי שער זה, תמורת התחייבות שהלה יתן לו כמות מסוימת של פירות לאחר זמן, ואף אם יתייקרו, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין לָזֶה המוכר את הפירות הללו בידו, הרי יֵשׁ לָזֶה – לבני אדם אחרים, והרי יכול הוא להשיגם במקום אחר באותו מחיר, ולהשאירם בידו עד שיגיע אותו הזמן שסיכמו ביניהם, ואין כאן ריבית.
הָיָה הוּא תְּחִלָּה לַקּוֹצְרִים – אם היה אותו מוכר קוצר ראשון, ונמצא שיש לו תבואה אך עדיין לא יצא השער, פּוֹסֵק עִמּוֹ כל מחיר שירצה עַל הַגָּדִישׁ של התבואה שברשותו, וְעַל הֶעָבִיט שֶׁל עֲנָבִים – ופוסק עמו מחיר על היין, כאשר יש ברשותו את הכלי שהענבים מוכנים בו לסחיטה, וְעַל הַמַּעֲטָן שֶׁל זֵיתִים – ופוסק עמו מחיר על השמן, כאשר הזיתים שברשותו עומדים בכלי ומוכנים לעשיית השמן, וְעַל הַבֵּיצִים שֶׁל יוֹצֵר – ומותר לפסוק מחיר על הקדירות משעה שהתחיל היוצר להכין את עיגולי הטיט ליצירת הקדירות, וְכן פוסק את המחיר עַל הַסִּיד מִשעה שֶּׁשְּׁקָעוֹ בַכִּבְשָׁן – שהניח בכבשן את אבני הסיד. וּפוֹסֵק עִמּוֹ את המחיר עַל הַזֶּבֶל כָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה, ואפילו בתחילת החורף, שאינו מצוי. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אֵין פּוֹסְקִין עַל הַזֶּבֶל אֶלָּא אִם כֵּן הָיְתָה לּוֹ זֶבֶל בָּאַשְׁפָּה, כיון שאין זה כשאר דברים שניתן לקנותם, אלא דרך כל אדם לשומרו לצורך עצמו, וַחֲכָמִים מַתִּירִין, והיינו בימות הקיץ, שיש לכולם זבל רב, ויכול לקנות מאחרים, אבל בימות הגשמים מודים הם לרבי יוסי.
המשנה חוזרת עתה לדין האמור לעיל, שלאחר שיצא השער מותר לפסוק: וּפוֹסֵק עִמּוֹ כְּשַׁעַר הַגָּבוֹהַּ של הפירות, כלומר, רשאי לפסוק עמו שאם יתייקרו המחירים יתן לו כפי המחיר עתה, שהוא זול, ואם יוזלו המחירים יתן לו כפי השער הזול. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא פָסַק עִמּוֹ בפירוש כְּשַׁעַר הַגָּבוֹהַּ, מסתבר שכך היתה דעתו, שאם יוזלו המחירים יתן לו כפי השער הזול, ולכן אם אכן הוזלו, יָכוֹל הקונה לוֹמַר למוכר תֶּן לִי כָזֶה – כמחיר של עתה, שהוא זול יותר, אוֹ תֶן לִי מָעוֹתָי שנתתי לך, ואקנה בעצמי במקום אחר כפי השער של עתה.
