כפי שהתבאר לעיל במעשה של 'ההיא איתתא', אם אמר המוכר לשליחו של הקונה שכשיהיו לו מעות יוכל ליתנם לקונה וליטול את הקרקע, ואמר לו השליח שכיון שהם קרובי משפחה בודאי יתפשרו ביניהם, הועילו דבריו, ואכן יכול הוא להחזיר את המעות וליטול את הקרקע. מבררת הגמרא את פרטי הדין באופן זה: אַרְעָא הַדְרָא – הקרקע ודאי חוזרת למוכר תמורת המעות שהוא נותן עתה ללוקח, פֵּירֵי [מַאי] – מה דינם של הפירות שאכל הקונה בכל אותו זמן שהיתה הקרקע ברשותו, כְּרִבִּית קְצוּצָה הֲווּ – האם נחשבים הפירות כריבית שנקצצה מתחילה ביניהם, וזו היא ריבית האסורה מן התורה, כיון שלאחר שנטל המוכר את הקרקע התברר שהיו המעות כהלוואה בידו, והפירות שאכל הלוקח הם ריבית לאותה הלוואה, וְיוֹצְאִין בְּדַיָּינִין – ובית דין מוציאים את הפירות מיד הקונה, אוֹ דִּילְמָא אֲבַק רִבִּית הֲווּ – או שמא אין זו אלא ריבית דרבנן, וְאֵין הפירות יוֹצְאִין בְּדַיָּינִין.
אָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא, מִיסְתַּבְּרָא כַּאֲבַק רִבִּית הֲווּ – מסתבר לומר שאין זו אלא ריבית דרבנן, וְאֵין הפירות יוֹצְאִין בְּדַיָּינִין, וכטעם שיבואר להלן.
אָמַר לֵיהּ אַבַּיֵי (לרבא) [לְרַבָּה], מַשְׁכַּנְתָּא מַאי – מה הדין באופן שנתן הלוה למלוה קרקע כמשכון, ולא קצץ עמו מתחילה בפירוש שיאכל המלוה את הפירות בתורת ריבית, אלא משכנה בידו סתם, והמלוה ירד ואכל את פירות הקרקע, האם באופן זה נחשבים הפירות כריבית קצוצה היוצאת בדיינים או לא, וצדדי הספק, האם הטעם שלגבי מקח אנו אומרים שזהו אבק ריבית, מִשּׁוּם דְּלֹא קָץ לֵיהּ הוּא – היינו כיון שלא קצצו מתחילה בפירוש שיאכל את הפירות כריבית, וְהָכָא נַמִּי לֹא קָץ לֵיהּ – והרי גם כאן לא קצצו מתחילה שיהיו הפירות כריבית. אוֹ דִּילְמָא – או שמא נאמר שהטעם שאין זו נחשבת ריבית קצוצה הוא משום דהָתָם זְבִינֵי – ששם נעשה הדבר דרך מכירה ולא דרך הלוואה, ולכן אין זו ריבית האסורה מהתורה, אֲבָל מַשְׁכַּנְתָּא, הרי הַלְוָאָה הִיא, וּכְרִבִּית קְצוּצָה – והרי זו כריבית קצוצה, ואף שלא קצצו כן בפירוש, מכל מקום עצם נתינת הקרקע למלוה באופן שיכול הוא לאכול את פירות הקרקע, הרי זה כאילו הסכימו ביניהם מתחילה שפירות אלו יהיו ריבית על ההלואה.
אָמַר לֵיהּ רבה לאביי, הָתָם – שם, במכירה, טַעֲמָא מִשּׁוּם דְּלֹא קָץ לֵיהּ – הטעם שאין זו ריבית האסורה מהתורה הוא כיון שלא קצצו כן בפירוש, וְהָכָא נַמֵּי לֹא קָץ לֵיהּ – והרי גם כאן, במשכנתא, לא קצצו כן בפירוש, ואין זו נחשבת ריבית קצוצה.
אָמַר רַב פָּפִּי, עָבֵיד רָבִינָא עוּבְדָּא – עשה רבינא מעשה בנידון כזה של קרקע שנמכרה על דעת שיוכל המוכר להוציאה מהלוקח תמורת מעות, וְחָשִׁיב וְאַפֵּיק פֵּירֵי – וחישב את הפירות שאכל הלוקח, והוציא מידו את אותם פירות, כיון שהחשיב זאת כריבית קצוצה היוצאת בדיינים, והיינו דְּלֹא כְּרַבָּה בַּר רַב הוּנָא, הסובר שאין זו אלא ריבית דרבנן.
פוסק הרי"ף, וְקַיְימָא לָן כְּרָבִינָא בִּזְבִינֵי – ואנו פוסקים הלכה כרבינא אפילו כשהיה הדבר דרך מכירה, וְכָל שֶׁכֵּן שההלכה כמותו בְּמַשְׁכַּנְתָּא, דְּהַלְוָאָה הִיא.
