שנינו במשנה, 'אַרְבָּעָה שׁוֹמְרִין הֵן' וְכוּ'. מבררת הגמרא, מְנָא הַנֵּי מִילֵּי – מהיכן נלמדים חילוקי דינים אלו בין השומרים, ומבארת, דְּתָנוּ רַבָּנָן – כך שנו חכמים בברייתא, לגבי שלש פרשות שנאמרו בתורה לגבי שומרים, א. (שמות כב ו-ח) 'כִּי יִתֵּן אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ כֶּסֶף אוֹ כֵלִים לִשְׁמֹר וְגֻנַּב מִבֵּית הָאִישׁ אִם יִמָּצֵא הַגַּנָּב יְשַׁלֵּם שְׁנָיִם. אִם לֹא יִמָּצֵא הַגַּנָּב וְנִקְרַב בַּעַל הַבַּיִת אֶל הָאֱלֹהִים אִם לֹא שָׁלַח יָדוֹ בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ. עַל כָּל דְּבַר פֶּשַׁע עַל שׁוֹר עַל חֲמוֹר עַל שֶׂה עַל שַׂלְמָה עַל כָּל אֲבֵדָה אֲשֶׁר יֹאמַר כִּי הוּא זֶה עַד הָאֱלֹהִים יָבֹא דְּבַר שְׁנֵיהֶם אֲשֶׁר יַרְשִׁיעֻן אֱלֹהִים יְשַׁלֵּם שְׁנַיִם לְרֵעֵהוּ'. ב. (שם ט-יא) 'כִּי יִתֵּן אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ חֲמוֹר אוֹ שׁוֹר אוֹ שֶׂה וְכָל בְּהֵמָה לִשְׁמֹר וּמֵת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה אֵין רֹאֶה. שְׁבֻעַת ה' תִּהְיֶה בֵּין שְׁנֵיהֶם אִם לֹא שָׁלַח יָדוֹ בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ וְלָקַח בְּעָלָיו וְלֹא יְשַׁלֵּם. וְאִם גָּנֹב יִגָּנֵב מֵעִמּוֹ יְשַׁלֵּם לִבְעָלָיו'. ג. (שם יג) 'וְכִי יִשְׁאַל אִישׁ מֵעִם רֵעֵהוּ וְנִשְׁבַּר אוֹ מֵת בְּעָלָיו אֵין עִמּוֹ שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם'. ומבארת הברייתא, פָּרָשָׁה רִאשׁוֹנָה, בה מבואר שהשומר טוען שהחפץ נגנב ממנו, ונשבע על טענתו ונפטר, נֶאֶמְרָה בְּשׁוֹמֵר חִנָּם, הפטור מגניבה ואבידה, וחייב רק אם פשע. פרשה שְׁנִיָּה, בה מבואר שהשומר פטור רק בטענת אונס, כגון מת או נשבר או נשבה, נאמרה בְּשׁוֹמֵר שָׂכָר, החייב בגניבה ואבידה, ופטור באונסים. ופרשה שְׁלִישִׁית, בה מבואר שאפילו באונס הוא מתחייב, נאמרה בְּשׁוֹאֵל, החייב אפילו באונסין.
תמהה הגמרא, הַנֵּי אַרְבָּעָה שׁוֹמְרִין – וכי אלו הם ארבעה שומרים, והרי שְׁלֹשָׁה הֲווּ – אינם אלא שלשה, דְּשׂוֹכֵר כְּנוֹשֵׂא שָׂכָר הוּא, וכיון שדין שוכר כדין שומר שכר, מדוע מנתה אותו המשנה בפני עצמו. מתרצת הגמרא, אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק, אַרְבָּעָה שׁוֹמְרִין הם, וְדִינֵיהֶן שְׁלֹשָׁה, וכפי שהתבאר, שדין שומר שכר שוה לדינו של השוכר.
מביאה הגמרא מעשה בענין חיובי שומר שכר: הַהוּא רַעְיָא – מעשה ברועה צאנם של אחרים, וסתם רועה הוא שומר שכר, דְּהֲוָה קָא מְעַבַר חֵיוָתָא אַגּוּדָּא דִּנְהַר פָּפָּא – שהיה מעביר את הצאן על שפת נהר ששמו 'פפא', שָׁרֵיג חַד מִינַּיְיהוּ – החליק אחד מהצאן, וְנָפַל לְמַיָּא – ונפל למי הנהר, ומת. אָתָא לְקַמֵּיהּ דְּרָבָא – בא הרועה לדין לפני רבא, וּפַטְרֵיהּ – ופטרו רבא מתשלומים, אָמַר – וביאר רבא את טעמו, מַאי הֲוָה לֵיהּ לְמֶיעֱבַד – מה היה אותו רועה יכול לעשות, הָא נָטַר כִּדְנַטְרֵי אִינְשֵׁי – והרי שמר על הצאן כדרך שבני אדם שומרים, ואף על פי כן הוחלק אחד מהם, והרי זה דומה לאונס, ששומר שכר פטור בו. אמנם רַב חִסְדָּא, וְרַבָּה בַּר אֲבוּהַּ, לֹא סְבִירָא לְהוּ הָא דְּרָבָא – אינם סוברים כפסק דין זה שאמר רבא, וטעמם, דְאָמַר לֵיהּ – כיון שיכול בעל הצאן לטעון כנגד הרועה, כִּי יָהֲבִי לָךְ אַגְרָא – הטעם שנתתי לך שכר על שמירתך, לְנַטּוֹרֵי לִי נְטִירוּתָא מְעַלְּיָא – הוא כדי שתשמור על הצאן שמירה מעולה, ולא רק כדרך שבני אדם שומרים, ואם היית שומר שמירה מעולה לא היה אחד מהצאן נופל לנהר, וממילא אין זה נחשב אונס, אלא כגניבה ואבידה, ששומר שכר חייב בהם. וְהִלְכְתָא כְּוָותַיְיהוּ – וההלכה היא כדבריהם, ששומר שכר חייב אף באופן ששמר כדרך שבני אדם שומרים, ומוטל עליו לשמור שמירה מעולה. ומבאר הרי"ף מדוע אנו פוסקים הלכה כדבריהם ולא כרבא, דְּהָא רַב פָּפָּא עָבַד עוּבְדָּא כְּוָותַיְיהוּ – כיון שרב פפא נהג הלכה למעשה כדבריהם, דְּאַמְרִינָן – שהרי הובא בגמרא מעשה זה, רַב אָחָא סָבוֹלָאָה, הֲוָה קָא מְעַבַר חֵיוָתָא אַגַּמְלָא דְּנָרַשׁ – היה מעביר את הצאן שהופקדו בידו לשמירה על גבי גשר שמעל הנהר 'נרש', דָּחַפָה חֲדָא לַחֲבֶרְתָּהּ – דחפה אחת מהצאן את חברתה, שְׁדַתָהּ לְמַיָּא – והשליכה אותה למי הנהר, ומתה. אָתָא לְקַמֵּיהּ – באו לדין לפניו דְּרַב פָּפָּא, חִיְּיבֵיהּ – חייבו רב פפא לשלם. אָמַר לֵיהּ רב אחא סבולאה לרב פפא, מַאי הֲוָה לִי לְמֶיעֱבַד – מה הייתי יכול לעשות, והרי הכבשים הם שדחפו זה את זה. אָמַר לֵיהּ – השיב לו רב פפא, אִיבָּעֵי לָךְ לְעַבּוֹרֵי חֲדָא חֲדָא – היית צריך להעבירם אחד אחד על גבי הגשר, באופן שלא יהיו שתים ביחד על הגשר, ולא יוכלו לדחוף זה את זה. אָמַר לֵיהּ רב אחא סבולאה, יָדַעְתְּ בֵּיהּ בְּבַר אֲחָתָךְ – וכי מכיר אתה אדם שהוא בן אומתך, דְּמָצִי מְעַבַּר חֲדָא חֲדָא – שיכול להעביר עדר של בהמות על גבי הגשר, כל אחד בפני עצמו, והרי דרך כל הרועים להעביר את כל העדר יחד, וכיון שנהגתי כדרך השומרים, יש לפטור אותי. אָמַר לֵיהּ רב פפא, כְּבָר צָוְחוּ קַמָּאֵי דְּקַמָּךְ – כבר צווחו על הדבר אותם שלפני פניך, כלומר, שקדמו לך זמן רב, וְלֵיכָּא דְמַשְׁגַּח בְּהוּ – ואין מי שישגיח על טענתם, כיון שחיובו של שומר שכר הוא לשמור יותר מכפי דרך בני אדם, ואם לא עשה כן, חייב הוא באחריות הנזק.
