משנה ג: הַשּׁוֹאֵל אֶת הַפָּרָה, וְשִׁלְּחָהּ לוֹ בְּיַד בְּנוֹ, בְּיַד עַבְדּוֹ, בְּיַד שְׁלוּחוֹ, אוֹ בְיַד בְּנוֹ, בְּיַד עַבְדּוֹ, בְּיַד שְׁלוּחוֹ שֶׁל שׁוֹאֵל, וָמֵתָה, פָּטוּר. אָמַר לוֹ הַשּׁוֹאֵל שַׁלְּחָהּ לִי בְּיַד בְּנִי, בְּיַד עַבְדִּי, בְּיַד שְׁלוּחִי, אוֹ בְיַד בִּנְךָ, בְּיַד עַבְדְּךָ, בְּיַד שְׁלוּחֲךָ, אוֹ שֶׁאָמַר לוֹ הַמַּשְׁאִיל, הֲרֵינִי מְשַׁלְּחָהּ לָךְ בְּיַד בְּנִי, בְּיַד עַבְדִּי, בְּיַד שְׁלוּחִי, אוֹ בְיַד בִּנְךָ, בְּיַד עַבְדְּךָ, בְיַד שְׁלוּחֲךָ, וְאָמַר לוֹ הַשּׁוֹאֵל שַׁלַּח, וְשִׁלְּחָהּ וָמֵתָה, חַיָּב. וְכֵן בְּשָׁעָה שֶׁמַּחֲזִירָהּ:
הַשּׁוֹאֵל אֶת הַפָּרָה – הבא לשאול פרה מחבירו, וְשִׁלְּחָהּ לוֹ המשאיל את פרתו בְּיַד בְּנוֹ או בְּיַד עַבְדּוֹ או בְּיַד שְׁלוּחוֹ של המשאיל, אוֹ ששלחו בְיַד בְּנוֹ, בְּיַד עַבְדּוֹ, בְּיַד שְׁלוּחוֹ שֶׁל שׁוֹאֵל, וָמֵתָה הפרה בדרכה אל השואל, פָּטוּר, כיון שנתינת הפרה לשליחים אלו אינה נחשבת כנתינתה ליד השואל, ורק לאחר שתגיע הפרה ליד השואל ממש מתחייב הוא באחריותה, ואפילו באונסים, אבל כל זמן שלא נכנסה לרשותו, פטור.
אָמַר לוֹ הַשּׁוֹאֵל למשאיל, שַׁלְּחָהּ לִי בְּיַד בְּנִי, בְּיַד עַבְדִּי, בְּיַד שְׁלוּחִי, אוֹ שאמר לו שלחה לי בְיַד בִּנְךָ, בְּיַד עַבְדְּךָ, בְּיַד שְׁלוּחֲךָ, אוֹ שֶׁאָמַר לוֹ הַמַּשְׁאִיל, הֲרֵינִי מְשַׁלְּחָהּ לָךְ בְּיַד בְּנִי, בְּיַד עַבְדִּי, בְּיַד שְׁלוּחִי, אוֹ בְיַד בִּנְךָ, בְּיַד עַבְדְּךָ, בְיַד שְׁלוּחֲךָ, וְאָמַר לוֹ הַשּׁוֹאֵל שַׁלַּח, וְשִׁלְּחָהּ המשאיל, כיון שהסכים השואל שההכנסה לרשות השליחים הללו תחשב כהכנסה לרשותו, הרי הוא מתחייב מיד באחריותה, וְאם מֵתָה בדרכה, חַיָּב בתשלומים.
וְכֵן הדין בְּשָׁעָה שֶׁמַּחֲזִירָהּ השואל למשאיל, שאם שלחה ביד אחד השלוחים הללו אין הפרה יוצאת מרשותו עד שתגיע ליד המשאיל, ואם מתה בדרך חייב השואל בתשלומיה. אך אם אמר לו המשאיל שישלחנה אליו, ושלחה, ומתה בדרכה, פטור השואל.
