משנה
אֶחָד [-בין] שְׂכַר אָדָם, והיינו ששכרו כפועל, וְאֶחָד שְׂכַר הַבְּהֵמָה, ששכר מחבירו בהמה, וְאֶחָד שְׂכַר הַכֵּלִים, ששכר מחבירו כלים, יֶשׁ בָּהֶן מִשּׁוּם מצוות 'בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ', וְיֶשׁ בָּהֶן מִשּׁוּם איסור של 'לֹא תָלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר אִתְּךָ עַד בֹּקֶר'.
אֵימָתַי נאמר דין זה, שאם אינו משלם בזמנו עובר באיסור, בִּזְמַן שֶׁתְּבָעוֹ הפועל שישלם לו, אֲבָל אם לֹא תְבָעוֹ, אֵינוֹ עוֹבֵר עָלָיו.
הִמְחָהוּ אֵצֶל הַחֶנְוָנִי אוֹ אֵצֶל הַשֻּׁלְחָנִי – אמר בעל הבית לחנוני או שולחני [-מחליף מעות] שישלם לפועל, והוא ישלם לו אחר כך, או שהיו לו מעות בידו, והפועל הסכים לכך, גם אם החנוני או השולחני לא שילמו בזמן, בעל הבית אֵינוֹ עוֹבֵר עָלָיו, כיון שנאמר 'לא תלין פעולת שכיר אתך', וכאן אין הממון איתו אלא אצל החנוני או השולחני.
הַשָּׂכִיר, נִשְׁבָּע בִּזְמַנּוֹ – בזמן שצריך בעל הבית לשלם לו, כגון שכיר יום כל הלילה, וטוען שעדיין לא קיבל את שכרו, ובעל הבית טוען ששילם לו, נשבע השכיר שלא קיבל, וְנוֹטֵל מבעל הבית, ואף שמעיקר הדין היה ראוי שבעל הבית ישבע ויפטר, מכל מקום כיון שבעל הבית טרוד בפועליו, מסתבר יותר שהוא שכח שלא שילם, ולכן אמרו חכמים שהשכיר ישבע ויטול. אבל אם עָבַר זְמַנּוֹ, שאם לא שילם בעל הבית עבר באיסור 'בל תלין', אֵינוֹ נִשְׁבָּע וְנוֹטֵל, כיון שבודאי נזהר בעל הבית שלא לעבור באיסור זה, ונותן ליבו לזכור היטב אם פרע או לא, ואם אומר שפרע, נאמן. וְאִם יֵשׁ עֵדִים שֶׁתְּבָעוֹ בזמנו, ובאותה שעה לא היתה שייכת סברא זו שאין בעל הבית עובר בבל תלין, וראו העדים שמאותו זמן ועד סוף העונה שבה חייב לפרוע לו לא פרעו, ואמר ששילם לו אחר כך, הֲרֵי זֶה – השכיר נִשְׁבָּע שלא קיבל שכרו, וְנוֹטֵל.
גמרא
הגמרא מביאה ברייתא המבארת מהיכן נלמדים הדינים המבוארים במשנתנו: תָּנוּ רַבָּנָן בברייתא, נאמר בפסוק (ויקרא יט יג) 'לֹא תָלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר אִתְּךָ עַד בֹּקֶר', ומכך שנאמר 'לֹא תָלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר', יָכוֹל היית לומר שיהא איסור זה אֲפִלּוּ אם לֹא תְּבָעוֹ, תַּלְמוּד לוֹמַר – לכך נאמר 'אִתְּךָ', כלומר שהאיסור הוא כאשר אתה מעכב את השכר רק לְדַעְתְּךָ, ולא מדעתו של השכיר, שאינו תובע את שכרו. יָכוֹל היית לומר שעובר בעל הבית באיסור זה אֲפִלּוּ אם אֵין לוֹ ממון לשלם לשכיר, תַּלְמוּד לוֹמַר 'אִתְּךָ', כלומר, וְהוּא שֶׁיֵּשׁ אִתְּךָ – ובתנאי שיש איתך ממון לשלם לו, ואינך משלם. יָכוֹל היית לומר שיהא איסור זה אֲפִילּוּ אם הִמְחָהוּ אֵצֶל הַחֶנְוָנִי אוֹ אֵצֶל הַשֻּׁלְחָנִי, שאמר להם לשלם לפועל, והם עיכבו את שכרו, תַּלְמוּד לוֹמַר 'אִתְּךָ', כלומר שהממון מתעכב בידך, וְלֹא באופן שֶׁהִמְחָהוּ אֵצֶל הַחֶנְוָנִי אוֹ אֵצֶל הַשֻּׁלְחָנִי, שהם צריכים לשלם לו, והממון מתעכב בידם.
