משנה ב: כֵּיצַד הַשֵּׁן מוּעֶדֶת. לֶאֱכֹל אֶת הָרָאוּי לָהּ. הַבְּהֵמָה מוּעֶדֶת לֶאֱכֹל פֵּרוֹת וִירָקוֹת. אָכְלָה כְסוּת אוֹ כֵלִים, מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים. בִּרְשׁוּת הַנִּזָּק, אֲבָל בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, פָּטוּר. אִם נֶהֱנֵית (מְשַׁלֵּם), מַה שֶּׁנֶּהֱנֵית. כֵּיצַד (מְשַׁלֵּם) מַה שֶּׁנֶּהֱנֵית. אָכְלָה מִתּוֹךְ הָרְחָבָה, מְשַׁלֵּם מַה שֶּׁנֶּהֱנֵית. מִצִּדֵּי הָרְחָבָה, מְשַׁלֵּם מַה שֶּׁהִזִּיקָה. מִפֶּתַח הַחֲנוּת, מְשַׁלֵּם מַה שֶּׁנֶּהֱנֵית. מִתּוֹךְ הַחֲנוּת, מְשַׁלֵּם מַה שֶּׁהִזִּיקָה:
משנתנו מבארת את הנזק 'מבעה' המוזכר לעיל, והיינו בעל חיים המזיק בדבר שדרך הנאתו בכך:
כֵּיצַד הַשֵּׁן מוּעֶדֶת – באיזה אופן ה'שן' רגילה להזיק, לֶאֱכֹל אֶת הָרָאוּי לָהּ – כאשר היא אוכלת דברים הראויים לה, הַבְּהֵמָה מוּעֶדֶת [-רגילה] לֶאֱכֹל פֵּרוֹת וִירָקוֹת. אבל אם אָכְלָה כְסוּת [-בגד] אוֹ כֵלִים, כיון שזו אכילה משונה שאין דרכה בכך, מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק.
בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים – באיזה אופן חייב בעל הבהמה שאכלה פירות וכדומה, כאשר אכלה אותם בִּרְשׁוּת הַנִּזָּק, שהרי נאמר 'וביער בשדה אחר', אֲבָל אם אכלה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, שאין זה 'שדה אחר', פָּטוּר [אמנם אם אכלה כסות או כלים, שאין זה 'שן' אלא כעין 'קרן', שהרי אין הנאה להזיקה, חייב חצי נזק אף ברשות הרבים].
אמנם, אף כשאכלה פירות וירקות ברשות הרבים, שאינו חייב לשלם נזק שלם, מכל מקום אִם נֶהֱנֵית מאכילתה, ועל ידי זה הרויח הבעלים שאינו צריך לתת לה אוכל אחר, מְשַׁלֵּם מַה שֶּׁנֶּהֱנֵית, אך אינו משלם את דמי הפירות, אלא את הדמים שהרויח, ולכן, אף אם אכלה פירות יקרים, אינו משלם אלא דמי שעורים, שזהו מאכל בהמה, ואת זה הרויח הבעלים [ואם אכלה דבר המזיק לה, אינו משלם כלל].
כֵּיצַד – באיזה אופן מְשַׁלֵּם הבעלים מַה שֶּׁנֶּהֱנֵית, ובאיזה אופן משלם נזק שלם, אם אָכְלָה מִתּוֹךְ הָרְחָבָה שברשות הרבים, מְשַׁלֵּם רק מַה שֶּׁנֶּהֱנֵית. אך אם אכלה מִצִּדֵּי הָרְחָבָה, שזהו מקום שאין דרך בהמות להלך שם, הרי זה כאילו נכנסה לרשות הניזק, ומְשַׁלֵּם כל מַה שֶּׁהִזִּיקָה. כמו כן, אם אכלה מִפֶּתַח הַחֲנוּת – עמדה בפתח שברשות הרבים ואכלה, מְשַׁלֵּם רק מַה שֶּׁנֶּהֱנֵית. אך אם נכנסה ואכלה מִתּוֹךְ הַחֲנוּת, שזו רשות הניזק, מְשַׁלֵּם כל מַה שֶּׁהִזִּיקָה.
