משנה ג: הִכְנִיס שׁוֹרוֹ לַחֲצַר בַּעַל הַבַּיִת שֶׁלֹּא בִרְשׁוּת, וּנְגָחוֹ שׁוֹרוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת, אוֹ שֶׁנְּשָׁכוֹ כַלְבּוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת, פָּטוּר. נָגַח הוּא שׁוֹרוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת, חַיָּב. נָפַל לְבוֹרוֹ וְהִבְאִישׁ מֵימָיו, חַיָּב. הָיָה אָבִיו אוֹ בְנוֹ לְתוֹכוֹ, מְשַׁלֵּם אֶת הַכֹּפֶר. וְאִם הִכְנִיס בִּרְשׁוּת, בַּעַל הֶחָצֵר חַיָּב. רַבִּי אוֹמֵר, בְּכֻלָּן אֵינוֹ חַיָּב, עַד שֶׁיְּקַבֵּל עָלָיו לִשְׁמוֹר:
אדם שהִכְנִיס את שׁוֹרוֹ לַחֲצַר בַּעַל הַבַּיִת שֶׁלֹּא בִרְשׁוּת, וּנְגָחוֹ שׁוֹרוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת, אוֹ שֶׁנְּשָׁכוֹ כַלְבּוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת, פָּטוּר בעל הבית, כיון שאין מוטל עליו לשמור בעלי חיים הנכנסים לחצרו שלא ברשות. ואם נָגַח הוּא – אותו שור שנכנס ללא רשות את שׁוֹרוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת, חַיָּב בעל השור לשלם לבעל הבית.
נָפַל השור לְבוֹרוֹ של בעל הבית, וְהִבְאִישׁ בגופו את מֵימָיו של בעל הבית, חַיָּב בעל השור.
הָיָה אָבִיו אוֹ בְנוֹ של בעל הבית לְתוֹכוֹ – בתוך הבור, ונפל עליו השור ומת, מְשַׁלֵּם אֶת הַכֹּפֶר.
וְאִם הִכְנִיס בעל השור את שורו בִּרְשׁוּת, בַּעַל הֶחָצֵר חַיָּב בתשלומי הנזקים שאירעו לשור, ואם הרג אדם חייב בעל החצר בתשלומי כופר, שהרי הוא היה אחראי על שמירת השור. רַבִּי אוֹמֵר, בְּכֻלָּן אֵינוֹ חַיָּב – לעולם אין בעל הבית חייב בתשלומי נזקי השור, עַד שֶׁיְּקַבֵּל עָלָיו בפירוש לִשְׁמוֹר, ואין די בכך שנתן רשות להכניס את השור לחצירו. וכן בעל השור פטור אם הזיק שורו את שורו של בעל הבית, שהרי הכניסו ברשות.
