משנה ד: שׁוֹר שֶׁהָיָה מִתְכַּוֵּן לַחֲבֵרוֹ וְהִכָּה אֶת הָאִשָּׁה וְיָצְאוּ יְלָדֶיהָ, פָּטוּר מִדְּמֵי וְלָדוֹת. וְאָדָם שֶׁהָיָה מִתְכַּוֵּן לַחֲבֵרוֹ, וְהִכָּה אֶת הָאִשָּׁה וְיָצְאוּ יְלָדֶיהָ, מְשַׁלֵּם דְּמֵי וְלָדוֹת. כֵּיצַד מְשַׁלֵּם דְּמֵי וְלָדוֹת, שָׁמִין אֶת הָאִשָּׁה כַּמָּה הִיא יָפָה עַד שֶׁלֹּא יָלְדָה וְכַמָּה הִיא יָפָה מִשֶּׁיָּלְדָה. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, אִם כֵּן, מִשֶּׁהָאִשָּׁה יוֹלֶדֶת, מַשְׁבַּחַת. אֶלָּא שָׁמִין אֶת הַוְּלָדוֹת כַּמָּה הֵן יָפִין, וְנוֹתֵן לַבַּעַל. וְאִם אֵין לָהּ בַּעַל, נוֹתֵן לְיוֹרְשָׁיו. הָיְתָה שִׁפְחָה וְנִשְׁתַּחְרָרָה, אוֹ גִיּוֹרֶת, פָּטוּר:
נאמר בתורה (שמות כא כב) "וְכִי יִנָּצוּ אֲנָשִׁים וְנָגְפוּ אִשָּׁה הָרָה וְיָצְאוּ יְלָדֶיהָ וְלֹא יִהְיֶה אָסוֹן עָנוֹשׁ יֵעָנֵשׁ כַּאֲשֶׁר יָשִׁית עָלָיו בַּעַל הָאִשָּׁה וְנָתַן בִּפְלִלִים", משנתנו עוסקת בחיוב זה, ומקדימה תחילה את דין שור שנגח אשה ויצאו ילדיה:
שׁוֹר שֶׁהָיָה מִתְכַּוֵּן לַחֲבֵרוֹ – לנגוח שור אחר, וְהִכָּה אֶת הָאִשָּׁה שהיתה מעוברת, וְיָצְאוּ יְלָדֶיהָ, פָּטוּר מִדְּמֵי וְלָדוֹת [והוא הדין אם התכוון לאשה, שפטור בעליו, אך כיון שלגבי אדם המזיק יש חילוק, וכדלהלן, נקטה המשנה דוגמא זו אף לגבי שור].
וְאָדָם שֶׁהָיָה מִתְכַּוֵּן לַחֲבֵרוֹ, וְהִכָּה אֶת הָאִשָּׁה המעוברת, וְיָצְאוּ יְלָדֶיהָ, מְשַׁלֵּם דְּמֵי וְלָדוֹת. מבררת המשנה, כֵּיצַד מְשַׁלֵּם דְּמֵי וְלָדוֹת, כלומר, לפי איזה ערך שמים את שווי הולדות. ומשיבה המשנה, שָׁמִין אֶת הָאִשָּׁה כַּמָּה הִיא יָפָה להמכר בתורת שפחה עַד שֶׁלֹּא [-קודם ש]יָלְדָה, וְכַמָּה הִיא יָפָה – שווה להמכר מִשֶּׁיָּלְדָה. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, אִם כֵּן היא השומא, לא יצטרך המזיק לשלם כלום, שהרי מִשֶּׁהָאִשָּׁה יוֹלֶדֶת, מַשְׁבַּחַת – שווי האשה גדל לאחר שילדה, ואילו בהיותה מעוברת שוויה פחות, כיון שהיא מסוכנת למות בלידתה, וכיון שאמרה התורה שהמזיק משלם את דמי הולדות, בודאי אין זו השומא הנכונה, אֶלָּא שָׁמִין אֶת הַוְּלָדוֹת, כַּמָּה הֵן יָפִין – כמה שוויים להמכר בתורת עבדים בזמן זה, שהם עדיין עוברים [ושוויים פחות מתינוקות שנולדו, שהרי יש חשש שלא יוולדו חיים], וְנוֹתֵן שווי זה לַבַּעַל. וְאִם אֵין לָהּ בַּעַל, נוֹתֵן לְיוֹרְשָׁיו של הבעל.
הָיְתָה אותה אשה שהוזקה שִׁפְחָה כנענית וְנִשְׁתַּחְרָרָה ונישאה לעבד כנעני משוחרר, אוֹ שהיתה גִיּוֹרֶת ונשואה לגר, ומת הבעל ואין לו יורשים, פָּטוּר המזיק מדמי הוולדות, שלא חייבתו התורה אלא לשלם לבעל [והוא הדין בישראלית הנשואה לגר או לעבד משוחרר, אך בדרך כלל גר נושא גיורת, ועבד משוחרר נושא שפחה משוחררת, ולכן נקטה המשנה דוגמאות אלו].
