משנה
בּוֹר שֶׁל שְׁנֵי שֻׁתָּפִין, וְעָבַר עָלָיו השותף הָרִאשׁוֹן וְלֹא כִסָּהוּ, ונתן את הכיסוי לשני כדי שיכסנו, וְהַשֵּׁנִי גם כן עבר שם וְלֹא כִסָּהוּ, השני חַיָּב, כיון שהראשון מסר לו את השמירה. אם כִּסָּהוּ הָרִאשׁוֹן, וּבָא הַשֵּׁנִי וְגִלָּהוּ, הַשֵּׁנִי חַיָּב. כִּסָּהוּ השותף הָרִאשׁוֹן, וּבָא השותף הַשֵּׁנִי וּמְצָאוֹ מְגֻלֶּה, וְלֹא כִסָּהוּ, הַשֵּׁנִי חַיָּב, כיון שהראשון כיסהו כראוי, ולא ידע שהתגלה הכיסוי.
מכאן ואילך עוסקת המשנה בבור רגיל, ולא דווקא בבור של שותפים: כִּסָּהוּ בעליו כָרָאוּי, ולאחר זמן התקלקל הכיסוי, כגון שהתליע ונחלש, וְנָפַל לְתוֹכוֹ שׁוֹר אוֹ חֲמוֹר, וָמֵת, פָּטוּר הבעלים. אבל אם לֹא כִסָּהוּ כָרָאוּי, וְנָפַל לְתוֹכוֹ שׁוֹר אוֹ חֲמוֹר וָמֵת, חַיָּב.
היה בעל הבור חופר בתוך הבור, ונָפַל שור או חמור לְפָנָיו – לתוך הבור, מִקּוֹל הַכְּרִיָּה, חַיָּב בעל הבור, ואף שלא נתקל בבור אלא נבהל מהקול, כיון שמחמת הבהלה נפל לתוך הבור, חייב. אבל אם נפל לְאַחֲרָיו, מחוץ לבור, מִקּוֹל הַכְּרִיָּה, פָּטוּר, כיון שההיזק שעל ידי הקול אינו היזק גמור, אלא גרמית נזק, וכיון שנפילתו לא היתה לתוך הבור, אלא מחוצה לו, פטור.
נאמר בתורה 'וְכִי יִפְתַּח אִישׁ בּוֹר אוֹ כִּי יִכְרֶה אִישׁ בֹּר וְלֹא יְכַסֶּנּוּ וְנָפַל שָׁמָּה שּׁוֹר אוֹ חֲמוֹר', ולמדו מכאן חכמים שרק על נזקי בהמה חייבים, ולא על נזקי כלים או בני אדם, ולכן אם נָפַל לְתוֹכוֹ שׁוֹר וְכֵלָיו וְנִשְׁתַּבְּרוּ, חֲמוֹר וְכֵלָיו וְנִתְקָרְעוּ, חַיָּב בעל הבור עַל נזקי הַבְּהֵמָה, וּפָטוּר עַל נזקי הַכֵּלִים.
נָפְלוּ לְתוֹכוֹ שׁוֹר שהוא חֵרֵשׁ, או שור שהוא שׁוֹטֶה, וְכן שור שהוא קָטָן, שכל אלו הם שוורים שאינם יודעים לשמור על עצמם, חַיָּב בעל הבור, אבל אם נפל שם שור רגיל, שהיה לו להזהר ולא ליפול לתוך בורות, פטור בעל הבור.
כיון שמיעטה התורה נזקי בני אדם בבור, לכן אם נפל לבור בֵּן אוֹ בַת, אפילו שהם קטנים ואינם יודעים להזהר, וכן אם נפלו לשם עֶבֶד כנעני אוֹ אָמָה כנענית, אף שהם דומים לבעלי חיים, פָּטוּר על נזקיהם.
נאמר בתורה 'וְכִי יִפְתַּח אִישׁ בּוֹר אוֹ כִּי יִכְרֶה אִישׁ בֹּר וְלֹא יְכַסֶּנּוּ וְנָפַל שָׁמָּה שּׁוֹר אוֹ חֲמוֹר', משנתנו מבארת שהוא הדין לשאר בעלי החיים, ואגב כך מביאה מקומות נוספים שבהם נאמרו בתורה דינים לגבי בעלי חיים מסוימים, והוא הדין לשאר בעלי החיים שלא הוזכרו בפסוק [ובכל מקום יש לימוד מיוחד שממנו לומדים שאף בשאר בעלי חיים הדין כן]: אֶחָד [-בין] הַשּׁוֹר, וְאֶחָד [-ובין] כָּל הַבְּהֵמָה, דינם שוה לִנְפִילַת הַבּוֹר – אם נפלו בבור וניזוקו, וּלְהַפְרָשַׁת הַר סִינַי – שהיו אסורים להתקרב להר סיני, אף שנאמר בפסוק 'גַּם הַצֹּאן וְהַבָּקָר אַל יִרְעוּ אֶל מוּל הָהָר הַהוּא', הוא הדין לשאר בעלי חיים, וּלְתַשְׁלוּמֵי כֶפֶל – שאם נגנבו משלם הגנב כפל, אף שנאמר 'אִם הִמָּצֵא תִמָּצֵא בְיָדוֹ הַגְּנֵבָה מִשּׁוֹר עַד חֲמוֹר עַד שֶׂה חַיִּים שְׁנַיִם יְשַׁלֵּם', וּלְהָשִׁיב אֲבֵדָה, שהמוצא בעל חיים חייב להשיבו לבעליו, אף שבתורה נאמר 'כִּי תִפְגַּע שׁוֹר אֹיִבְךָ אוֹ חֲמֹרוֹ תֹּעֶה הָשֵׁב תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ', הוא הדין לשאר בעלי החיים, וְלִפְרִיקָה – לחיוב פריקת משאו של בעל חיים שנפל תחת משאו, אף שנאמר 'כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ', וְלַחֲסִימָה – שאסור לחסום בעל חיים העוסק בדישת תבואה, כדי שלא יאכל, אף שנאמר 'לֹא תַחְסֹם שׁוֹר בְּדִישׁוֹ', וּלְכִלְאַיִים, שאסור לעשות עבודה בשני מיני בעלי חיים יחד, אף שנאמר 'לֹא תַחֲרֹשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמֹר יַחְדָּו', וְלַשַּׁבָּת, שאסור לעשות מלאכה בכל מיני הבהמה שברשותו, אף שנאמר 'וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַה' אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְשׁוֹרְךָ וַחֲמֹרְךָ וְכָל בְּהֶמְתֶּךָ', ובכל הדברים הללו, וְכֵן חַיָּה וָעוֹף כַּיּוֹצֵא בָהֶן – דינם שוה. אִם כֵּן, לָמָּה נֶאֱמַר 'שׁוֹר אוֹ חֲמוֹר', אֶלָּא שֶׁדִּבֶּר הַכָּתוּב בַּהוֹוֶה – בבעלי חיים שדינים אלו מצויים בהם, אך באמת הוא הדין לשאר בעלי חיים.
