משנה ו: גֵּץ שֶׁיָּצָא מִתַּחַת הַפַּטִישׁ וְהִזִּיק חַיָּב. גָּמָל שֶׁהָיָה טָעוּן פִּשְׁתָּן וְעָבַר בִּרְשׁוּת הָרַבִּים. וְנִכְנַס פִּשְׁתָּנוֹ לְתוֹךְ הַחֲנוּת. וְדָלְקוּ בְּנֵרוֹ שֶׁל חֶנְוָנִי וְהִדְלִיק אֶת הַבִּירָה. בַּעַל הַגָּמָל חַיָּב. הִנִּיחַ חֶנְוָנִי נֵרוֹ מִבַּחוּץ, הַחֶנְוָנִי חַיָּב. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בְּנֵר חֲנֻכָּה פָּטוּר:
גֵּץ – ניצוץ אש שֶׁיָּצָא מִתַּחַת הַפַּטִישׁ של הנפח, וְהִזִּיק, חַיָּב הנפח בתשלומי הנזק. גָּמָל שֶׁהָיָה טָעוּן פִּשְׁתָּן, וְעָבַר בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וְנִכְנַס פִּשְׁתָּנוֹ לְתוֹךְ הַחֲנוּת, וְדָלְקוּ – נדלק הפשתן בְּנֵרוֹ שֶׁל חֶנְוָנִי, וְהִדְלִיק אֶת הַבִּירָה – ושרף את כל הבנין, בַּעַל הַגָּמָל חַיָּב, לפי שלא היה לו להניח לגמל להכניס את הפשתן לחנות. אבל אם הִנִּיחַ החֶנְוָנִי את נֵרוֹ מִבַּחוּץ, ועבר הגמל עם הפשתן, ונדלק הפשתן ועל ידי זה נשרף הבנין כולו, הַחֶנְוָנִי חַיָּב, שהרי פשע בכך שהניח נר דולק ברשות הרבים. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אם היה המעשה בְּנֵר חֲנֻכָּה, פָּטוּר, כיון שמותר לו להניחו בחוץ, כתקנת חכמים [אמנם תנא קמא חולק וסובר שאף בנר חנוכה חייב, כיון שהיה לו לשבת ליד הנר ולשמור שלא יגרום לשריפה].
