אִיתְּמַר – נאמרה מחלוקת זו בבית המדרש, הִכָּהוּ עַל יָדוֹ, וְצָמְתָה [-התכווצה] יָדוֹ, וְסוֹפָהּ לַחֲזֹר ולהתרפא לגמרי, אך כעת אינו יכול לעשות בה מלאכה, אָמַר אַבַּיֵי, נוֹתֵן לוֹ דְמֵי שֶׁבֶת גְּדוֹלָה, והיינו מה שהופחת שוויו להמכר כעבד מחמת שאינו יכול לעשות מלאכה בידו כעת, וּדְמֵי שֶׁבֶת קְטַנָּה – ובנוסף לכך יתן לו את ההפסד שיש לו בכך שאינו יכול לעשות אפילו מלאכה של שמירת קישואין. וְרָבָא אָמַר, אֵינוֹ נוֹתֵן לוֹ אֶלָּא דְמֵי שִׁבְתּוֹ שֶׁבְּכָל יוֹם וְיוֹם, שהוא בטל ממלאכתו, אך אינו משלם לו על כך שהופחת שוויו להמכר, כיון שזהו דבר העתיד להתרפא. וְהִלְכְתָא כְּרָבָא. ומבאר הרי"ף את דברי אביי, פֵּרוּשׁ 'שֶׁבֶת גְּדוֹלָה', היינו דְמֵי יָדוֹ, שֶׁשָּׁמִין אוֹתָן כַּמָּה הוּא שָׁוֶה בְּיָד, וְכַמָּה שָׁוֶה בְּלֹא יָד. וְ'שֶׁבֶת קְטַנָּה' היינו שרוֹאִין [-אומדים] אוֹתוֹ כְּאִילּוּ הוּא שׁוֹמֵר קִישּׁוּאִין, ומשלם לו את שכרו על כך שאינו יכול לעשות כעת אפילו מלאכה זו. וְשֶׁבֶת גְּדוֹלָה דְּאָמַר אַבַּיֵי שמשלם לו כְּשֶׁצָּמְתָה יָדוֹ וְסוֹפָהּ לַחֲזֹר, לָאו דְמֵי יָדוֹ לְגַמְרֵי הוּא – אינו משלם לו את כל דמי ידו, וכאילו קטעה לגמרי, אֶלָּא שָׁמִין אוֹתוֹ כַּמָּה הוּא שָׁוֶה להמכר כעבד קֹדֶם שֶׁצָּמְתָה יָדוֹ, וְכַמָּה הוּא שָׁוֶה לְאַחַר שֶׁצָּמְתָה יָדוֹ וְסוֹפָהּ לַחֲזֹר, וְיָהִיב לֵיהּ הַהוּא דְּבֵינֵי בֵּינֵי – ונותן לו את ההפרש שבין שניהם. וְ'שֶׁבֶת קְטַנָּה', רוֹאִין אוֹתוֹ כְּאִילּוּ הוּא שׁוֹמֵר קִישּׁוּאִין, ולא כאילו הוא בטל מהמלאכה שהיה רגיל לעשותה, כיון שֶׁכְּבָר נוֹתֵן לוֹ דְמֵי יָדוֹ כפי שהופחת שוויו מחמת שֶׁצָּמְתָה וְסוֹפָהּ לַחֲזֹר. וְקָאָמַר רָבָא על דברי אביי, דכֵּיוָן שֶׁסּוֹפָהּ של היד לַחֲזֹר ולהתרפא, אֵין נוֹתְנִין לוֹ דְמֵי שֶׁבֶת גְּדוֹלָה, וְאילו שֶׁבֶת קְטַנָּה דְרוֹאִין אוֹתוֹ כְּאִילּוּ הוּא שׁוֹמֵר קִישּׁוּאִין, לֹא סַגִּי לֵיהּ בְּהָכֵי – אין די בתשלום זה, לשיטת רבא, דְּהָא – שהרי רבא סובר דלֹא יָהֵיב לֵיהּ דְּמֵי שֶׁבֶת גְּדוֹלָה – שאינו נותן לו את דמימה שהופחת שוויו, הִלְכָּךְ – ולכן סובר רבא, דיָהֵיב לֵיהּ שִׁבְתּוֹ שֶׁבְּכָל יוֹם וְיוֹם מִמְּלָאכָה דְּבָטִיל מִינַּהּ – שנותן לו את ההפסד שיש לו בכל יום ויום מאותה מלאכה שהיה רגיל בה ועתה אינו יכול לעבוד בה. וְכֵן הִלְכְתָא – וכך היא ההלכה, כדברי רבא. וּמִסְתַּבְּרָא – ומסתבר לומר דִכְפוֹעֵל בָּטֵל שַׁיְמִינָן לֵיהּ, כלומר, אינו נותן לו את כל השכר שהיה מקבל אם היה עוסק במלאכתו הרגילה, אלא אומדים כמה היה אותו אדם מוכן לקבל כדי להתבטל ממלאכתו ולא לעשות כלום, וסתם אדם מוכן לקבל מעט פחות משכרו הרגיל, כדי שלא יצטרך לטרוח כלל במלאכה, וסכום זה נותן לו החובל.
אִיתְּמַר – נאמרה מחלוקת זו בבית המדרש, הַקּוֹטֵעַ יַד עֶבֶד עִבְרִי שֶׁל חֲבֵירוֹ, אָמַר אַבַּיֵי, נוֹתֵן שֶׁבֶת גְּדוֹלָה לָעֶבֶד – את דמי ה'נזק' נותן לעבד, שהרי עיקר הנזק, שגופו שוה כעת פחות, הוא של העבד עצמו, וְשֶׁבֶת קְטַנָּה, והיינו תשלום על כך שאינו יכול לעבוד בימים אלו כלל, אף לא כשומר קישואין, משלם לְרַבּוֹ, שהרי עבודתו באותם ימים שייכת לרבו, והוא זה שמפסיד מכך שאין העבד יכול לעשות שום מלאכה. ורָבָא אָמַר, הַכֹּל לָעֶבֶד, ואף תשלומי ה'שבת' על כך שאינו יכול לעשות כעת מלאכה, וְיִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע – ובתשלומים אלו של ה'שבת' יקנו קרקע שתהיה שייכת לעבד, וְהָרַב אוֹכֵל את הפֵּרוֹת של אותה קרקע, כפי שיש לו זכות במעשי ידיו של העבד, וּלְכִי נָפִיק לְחֵרוּת – וכאשר יצא אותו העבד לחירות, נַפְקָא אַרְעָא בַּהֲדֵיהּ – יוצאת הקרקע יחד איתו, והרי היא שייכת לו לגמרי, אף לענין אכילת פירותיה. וְאִם פָּחַת אֵצֶל עַצְמוֹ – ואם הופחת שוויו רק לגבי עצמו, וְאֵצֶל רַבּוֹ לֹא פָּחַת – ואילו לגבי האדון לא הופחת שוויו כלל, הַכֹּל – כל התשלומים לְעַצְמוֹ, ומבארת הגמרא, וְהֵיכֵי דָמֵי – באיזה אופן יתכן שהופחתו דמיו לגבי עצמו ולא לגבי רבו, כגון דְפַסְקֵיהּ לְרֵישׁ אוּדְנֵיהּ – שחתך את ראש אזנו, אוֹ לְרֵישׁ נְחִירֵיהּ – או לראש חוטמו, שבאופנים אלו אין נזק לאדון, שהרי יכול העבד לעשות עבורו כל מלאכה, אך יש נזק לעבד, ולכן כל התשלום ניתן לעבד.
