משנה
כפי שהתבאר במשנה לעיל, אדם החובל בחבירו חייב בחמשה דברים, מוסיפה משנתנו ואומרת, דבר זֶה, הוא חוֹמֶר – דבר חמור שיש בָּאָדָם המזיק מִבְּשּׁוֹר המזיק, שֶׁהָאָדָם שהזיק אדם מְשַׁלֵּם נֶזֶק, וְרִפּוּי, וְצַעַר, וְשֶׁבֶת, וּבוֹשֶׁת. וְאם הכה אשה מעוברת ויצאו ילדיה, מְשַׁלֵּם דְּמֵי וְלָדוֹת. וְאילו שׁוֹר שהזיק אדם אֵין מְשַׁלֵּם [-אין בעליו משלמים] אֶלָּא נֶזֶק, וּפָטוּר מִדְּמֵי וְלָדוֹת.
הַמַּכֶּה אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ, וְלֹא עָשָׂה בָּהֶם חַבּוּרָה, שבאופן זה אין חיוב מיתה, וְהַחוֹבֵל בַּחֲבֵרוֹ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, שיש בזה חיוב כרת אך לא חיוב מיתה בידי אדם, חַיָּב בְּכֻלָּן – בכל החמשה דברים. [ובמשנה להלן יבוארו דיני המכה את אביו ואמו ועשה בהם חבורה, והחובל בחבירו בשבת].
וְהַחוֹבֵל בְּעֶבֶד עִבְרִי, חַיָּב בְּכֻלָּן – כל התשלומים, חוּץ מִן הַשֶּׁבֶת, בִּזְמַן שֶׁהוּא שֶׁלּוֹ – שהעבד שייך לחובל עצמו, שהרי העבד משועבד לו, ונמצא שהוא עצמו המפסיד מכך שאין העבד עובד, ולעבד אין מכך כל נזק, ומשלם לעבד רק דמי נזק, צער, ריפוי, ובושת. ואם חבל בעבד עברי של אחרים, משלם גם את השבת. הַחוֹבֵל בְּעֶבֶד כְּנַעֲנִי שֶׁל חֲבֵירוֹ, חַיָּב בכל חמשת התשלומים, ומשלם את כל הדמים לאדונו של העבד הכנעני [אך אם חבל בעבד כנעני של עצמו פטור, שהרי הוא ממונו]. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֵין לַעֲבָדִים בּוֹשֶׁת, ולכן החובל בהם פטור מתשלומי בושת.
גמרא
כפי שהתבאר במשנה, נחלקו תנא קמא ורבי יהודה האם החובל בעבד כנעני חייב בתשלומי בושת, או שאין לעבדים בושת, וְהִלְכְתָא – וההלכה היא שעֶבֶד כנעני פָּסוּל לְעֵדוּת, וְיֵשׁ לוֹ תשלומי בֹּשֶׁת. וְגֵר, כָּשֵׁר לְעֵדוּת, וְיֵשׁ לוֹ בֹּשֶׁת. וְחֵרֵשׁ, אף שאינו שומע ואינו מדבר, שדינו לענין דברים מסוימים כשוטה, מכל מקום יֵשׁ לוֹ בֹּשֶׁת. שׁוֹטֶה, אֵין לוֹ בֹּשֶׁת. קָטָן, הדבר תלוי, אִי מַכְלְמֵי לֵיהּ וּמִכְּלִים – אם הוא בגיל שכאשר מביישים אותו הוא מתבייש בכך, אִית לֵיהּ – יש לו בושת, והמביישו חייב בתשלומים, וְאִי לֹא – אם אינו מתבייש כשמביישים אותו, לֵית לֵיהּ – אין למביישו חיוב תשלומי בושת.
חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן, פְּגִיעָתָן רָעָה – פגישת האדם איתם, בעניני נזיקין, בין שהזיקו ובין שהוזקו, רעה תמיד לאותו אדם הפוגשם, לפי שהַחוֹבֵל בָּהֶן, חַיָּב, כחובל בכל אדם, וְאילו הֵן שֶׁחָבְלוּ בַאֲחֵרִים, פְּטוּרִין, שהרי אינם בני דעת להתחייב.
הָעֶבֶד הכנעני, וְהָאִשָּׁה הנשואה, פְּגִיעָתָן רָעָה – הפגישה עמהם בעניני נזיקין, רעה תמיד, לפי שהַחוֹבֵל בָּהֶן, חַיָּב. וְאילו הֵן שֶׁחָבְלוּ בַאֲחֵרִים, פְּטוּרִין, ואין זה פטור גמור, אלא לפי שאין להם ממון משלהם, שהרי מה שקנה עבד קנה רבו, ומה שקנתה אשה קנה בעלה, אין להם דרך לקיים את חיובם, ולכן רק באותו זמן הם פטורים, אֲבָל מְשַׁלְּמִין לְאַחַר זְמָן, שאם נִתְגָּרְשָׁה הָאִשָּׁה, וְכן אם נִשְׁתַּחְרֵר הָעֶבֶד, ויש להם ממון משלהם, חַיָּיבִין לְשַׁלֵּם.
