משנה ט: אֵין לוֹקְחִין מִן הָרוֹעִים צֶמֶר וְחָלָב וּגְדָיִים, וְלֹא מִשּׁוֹמְרֵי פֵרוֹת עֵצִים וּפֵרוֹת. אֲבָל לוֹקְחִין מִן הַנָּשִׁים כְּלֵי צֶמֶר בִּיהוּדָה, וּכְלֵי פִשְׁתָּן בַּגָּלִיל, וַעֲגָלִים בַּשָּׁרוֹן. וְכֻלָּן שֶׁאָמְרוּ לְהַטְמִין, אָסוּר. וְלוֹקְחִין בֵּיצִים וְתַרְנְגוֹלִים מִכָּל מָקוֹם:
משנתנו מבארת שיש בני אדם שאסור לקנות מהם דברים מסוימים, מחשש שהם גנובים בידם:
אֵין לוֹקְחִין [-אין קונים] מִן הָרוֹעִים צֶמֶר, וְחָלָב, וּגְדָיִים, מחשש שגנבום מבעלי הבהמות שהפקידום בידם. וְלֹא – וכן אין קונים מִשּׁוֹמְרֵי פֵרוֹת של אחרים, עֵצִים וּפֵרוֹת. אֲבָל לוֹקְחִין מִן הַנָּשִׁים כְּלֵי [-בגדי] צֶמֶר בִּיהוּדָה, וּכְלֵי פִשְׁתָּן בַּגָּלִיל, כיון שזו מלאכתן, ומוכרות אותם מדעת בעליהן, וְכן קונים מהנשים עֲגָלִים הרועים בַּשָּׁרוֹן, כיון שהם שלהן. וְכֻלָּן – כל המוכרים שֶׁאָמְרוּ לקונה לְהַטְמִין את החפץ הקנוי, אָסוּר לקנות מהם, כיון שזה סימן שהדבר גנוב. וְלוֹקְחִין בֵּיצִים וְתַרְנְגוֹלִים מִכָּל מָקוֹם, ומכל אדם, ובלבד שלא אמר להטמין.
