משנה י: מוֹכִין שֶׁהַכּוֹבֵס מוֹצִיא, הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ. וְשֶׁהַסּוֹרֵק מוֹצִיא, הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁל בַּעַל הַבָּיִת. הַכּוֹבֵס נוֹטֵל שְׁלשָׁה חוּטִין וְהֵן שֶׁלּוֹ. יָתֵר מִכֵּן, הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁל בַּעַל הַבָּיִת. אִם הָיָה הַשָּׁחוֹר עַל גַּבֵּי הַלָּבָן, נוֹטֵל אֶת הַכֹּל וְהֵן שֶׁלּוֹ. הַחַיָּט שֶׁשִּׁיֵּר מִן הַחוּט כְּדֵי לִתְפּוֹר בּוֹ, וּמַטְלִית שֶׁהִיא שָׁלשׁ עַל שָׁלשׁ, הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁל בַּעַל הַבָּיִת. מַה שֶּׁהֶחָרָשׁ מוֹצִיא בַמַּעֲצָד, הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ, וּבַכַּשִּׁיל, שֶׁל בַּעַל הַבָּיִת. וְאִם הָיָה עוֹשֶׂה אֵצֶל בַּעַל הַבַּיִת, אַף הַנְּסֹרֶת שֶׁל בַּעַל הַבָּיִת:
משנתנו עוסקת בדינם של שאריות בדים ובגדים, האם רשאי האומן העוסק בהם ליטלם לעצמו:
מוֹכִין – פיסות צמר קטנות שֶׁהַכּוֹבֵס מוֹצִיא מבגדי הצמר, הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ, כיון שזהו דבר מועט שאין דרך בעל הבית להקפיד על כך, ומוחל. וְמוכין שֶׁהַסּוֹרֵק את הצמר מוֹצִיא, הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁל בַּעַל הַבָּיִת, כיון שבסירוק הצמר יוצאת כמות גדולה יותר, ובני אדם מקפידים על כך.
הַכּוֹבֵס נוֹטֵל שְׁלשָׁה חוּטִין שדרך להשאירם בסיום אריגת הבגד, והם מצבע שונה, והכובס חותכן כדי לייפות את הבגד, וְהֵן שֶׁלּוֹ. יָתֵר מִכֵּן – אם היו יותר משלשה חוטים, הרי זו כמות חשובה שדרך להקפיד עליה, והֲרֵי אֵלּוּ [-אף השלשה הראשונים], שֶׁל בַּעַל הַבָּיִת. אִם הָיָה החוט הַשָּׁחוֹר עַל גַּבֵּי הבגד הַלָּבָן, שהוא גנאי גדול לבגד, נוֹטֵל הכובס אֶת הַכֹּל, כדי לייפות את הבגד, וְהֵן שֶׁלּוֹ.
הַחַיָּט שֶׁשִּׁיֵּר מִן הַחוּט חתיכה קטנה בשיעור שיש בו כְּדֵי לִתְפּוֹר בּוֹ, והיינו באורך שני מחטים, וּמַטְלִית – חתיכת בד שֶׁהִיא בגודל שָׁלשׁ אצבעות עַל שָׁלשׁ אצבעות, שחתך החייט מהבגד כדי לייפותו, כיון שהם חתיכות חשובות, הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁל בַּעַל הַבָּיִת.
מַה שֶּׁהֶחָרָשׁ [-הנגר] מוֹצִיא בַמַּעֲצָד – כלי שהוא מחליק בו את פני העץ, והנסורת היוצאת מכך היא דקה ואינה חשובה, הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ. וּבַכַּשִּׁיל – הנסורת היוצאת מהקרדום, שהיא גסה וחשובה יותר, שֶׁל בַּעַל הַבָּיִת. וְאִם הָיָה עוֹשֶׂה מלאכתו אֵצֶל בַּעַל הַבַּיִת, ומקבל שכרו כשכיר יום, אַף הַנְּסֹרֶת הדקה שֶׁל בַּעַל הַבָּיִת.
הדרן עלך מסכת בבא קמא
מסכת בבא קמא מתחילה באות אל"ף ומסיימת באות תי"ו, כי הנזהר במילי דנזיקין הרי הוא מוכן לקיים כל התורה מאל"ף ועד תי"ו, כמאמר חז"ל האי מאן דבעי למהוי חסידא לקיים מילי דנזיקין (הון עשיר)
