משנה
משנתנו מבארת שיש בני אדם שאסור לקנות מהם דברים מסוימים, מחשש שהם גנובים בידם:
אֵין לוֹקְחִין [-אין קונים] מִן הָרוֹעִים צֶמֶר, וְחָלָב, וּגְדָיִים, מחשש שגנבום מבעלי הבהמות שהפקידום בידם. וְלֹא – וכן אין קונים מִשּׁוֹמְרֵי פֵרוֹת של אחרים, עֵצִים וּפֵרוֹת. אֲבָל לוֹקְחִין מִן הַנָּשִׁים כְּלֵי [-בגדי] פִּשְׁתָּן בַּגָלִיל, וּכְלֵי צֶמֶר בִּיהוּדָה, כיון שזו מלאכתן, ומוכרות אותם מדעת בעליהן, וְכן קונים מהנשים עֲגָלִים הרועים בַּשָּׁרוֹן, כיון שהם שלהן. וְכֻלָּן – כל המוכרים שֶׁאָמְרוּ לקונה לְהַטְמִין את החפץ הקנוי, אָסוּר לקנות מהם, כיון שזה סימן שהדבר גנוב. וְלוֹקְחִין בֵּיצִים וְתַרְנְגוֹלִים מִכָּל מָקוֹם, ומכל אדם, ובלבד שלא אמר להטמין.
משנתנו עוסקת בדינם של שאריות בדים ובגדים, האם רשאי האומן העוסק בהם ליטלם לעצמו:
מוֹכִין – פיסות צמר קטנות שֶׁהַכּוֹבֵס מוֹצִיא מבגדי הצמר של אחרים שהוא מכבס עבורם, הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ, כיון שזהו דבר מועט שאין דרך בעל הבית להקפיד על כך, ומוחל עליהם. וּמוכין שֶׁהַסּוֹרֵק את הצמר מוֹצִיא, הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁל בַּעַל הַבָּיִת, כיון שבסירוק הצמר יוצאת כמות גדולה יותר, ובני אדם מקפידים על כך.
הַכּוֹבֵס נוֹטֵל שְׁלשָׁה חוּטִין שדרך להשאירם בסיום אריגת הבגד, והם מצבע שונה, והכובס חותכן כדי לייפות את הבגד, וְהֵן שֶׁלּוֹ. יָתֵר מִכֵּן – אם היו יותר משלשה חוטים, הרי זו כמות חשובה שדרך להקפיד עליה, ובאופן זה כל החוטים, שֶׁל בַּעַל הַבָּיִת, ואפילו שלשת החוטים הראשונים. וְאִם הָיָה החוט שָּׁחוֹר עַל גַּבֵּי בגד לָּבָן, שהוא גנאי גדול לבגד, נוֹטֵל הכובס אֶת הַכֹּל, כדי לייפות את הבגד, וְהֵן שֶׁלּוֹ.
הַחַיָּט שֶׁתפר בגד עבור בעל הבית, ושִּׁיֵּר מִן הַחוּט חתיכה קטנה בשיעור שיש בו כְּדֵי לִתְפּוֹר בּוֹ, והיינו באורך שני מחטים, וּמַטְלִית – וכן אם שייר החייט מהבגד שתפר חתיכת בד שֶׁהִיא בגודל שָׁלשׁ אצבעות עַל שָׁלשׁ אצבעות, שחתך החייט מהבגד כדי לייפותו, כיון שהם חתיכות חשובות, חַיָּב לְהַחְזִיר לַבְּעָלִים.
עתה דנה המשנה בנגר העושה מלאכה בכלי עץ של בעל הבית, למי שייכת הנסורת היוצאת מן הכלים בזמן עבודתו: מַה שֶּׁהֶחָרָשׁ [-הנגר] מוֹצִיא בַמַּעֲצָד – כלי שהוא מחליק בו את פני העץ, והנסורת היוצאת מכך היא דקה ואינה חשובה, הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ, לפי שאין בעל הבית מקפיד על כך, וּבַכַּשִּׁיל – אך הנסורת היוצאת מהקרדום, שהיא גסה וחשובה יותר, הרי היא שֶׁל בַּעַל הַבָּיִת. וְאִם הָיָה עוֹשֶׂה מלאכתו אֵצֶל בַּעַל הַבַּיִת, ומקבל שכרו כשכיר יום, אַף הַנְּסֹרֶת הדקה הרי היא שֶׁל בַּעַל הַבָּיִת.
