גמרא
שנינו במשנה שאסור לקנות משומרי פירות עצים ופירות. מביאה הגמרא מעשה בענין זה: רַבָּה, זָבַן שַׁבִּישְׁתָא מֵאֲרִיסָא – קנה זמורות עצים מאריס אחד. אָמַר לֵיהּ אַבַּיֵי לרבה, וְהָא תְּנָן – והרי שנינו במשנתנו, וְלֹא – ואסור לקנות מִשּׁוֹמְרֵי פֵּרוֹת עֵצִים וּפֵרוֹת, וכיצד קנית ממנו עצים אלו. אָמַר לֵיהּ – השיב לו רבה, הַנֵּי מִילֵּי – דין זה הוא רק בשׁוֹמֵר, המקבל בשכרו מעות, דְּלֵית לֵיהּ בְּגַוֵּיהּ – שאין לו שום חלק בעצים ובפירות עצמם, ומן הסתם גנבם, אֲבָל הַאי אֲרִיסָא – אבל אריס זה, כֵּיוָן דְּאִית לֵיהּ בְּגַוֵּיהּ – מאחר ויש לו חלק בפירות ובעצים עצמם, אֵימָר מִדְּנַפְשֵׁיהּ קָא מְזַבִּין – אומרים אנו שמכר עצים השייכים לו עצמו, ואין חוששים שגנובים הם בידו.
תָּנוּ רַבָּנָן – שנו חכמים בברייתא, שׁוֹמְרֵי פֵּרוֹת, אֵימָתַי לוֹקְחִין מֵהֶן – מתי מותר לקנות מהם פירות, ואין חוששים שהם גנובים בידם, בִּזְמַן שֶׁיּוֹשְׁבִים וּמוֹכְרִין, וְהַסַּלִּים עם הפירות מונחים לִפְנֵיהֶם, וְהַטּוּרְטָנִי – המאזניים לשקילת הפירות מונחים לִפְנֵיהֶם, וכיון שהם מוכרים בפרהסיא וכדרך שבעלי הפירות מוכרים את פירותיהם, אין חוששים שמא גנובים הם בידם. וְכֻלָּן שֶׁאָמְרוּ לקונה הַטְמֵן – החבא והסתר את מה שקנית, אָסוּר, כיון שזהו סימן שהדבר גנוב בידם. וְלוֹקְחִין מֵהֶן – מותר לקנות מהם מִפֶּתַח הַגִּנָּה, שכיון שאינם מסתירים את הדבר, מוכח שהפירות שלהם, אֲבָל לֹא מֵאֲחוֹרֵי הַגִּנָּה, שזו דרך מכירה בסתר, ונראה שהפירות גנובים בידם.
גַּבָּאֵי צְדָקָה, לוֹקְחִין – רשאים ליטול צדקה מִן הַנָּשִׁים וּמִן הָעֲבָדִים וּמִן הַתִּינוֹקוֹת, דָּבָר מוּעָט, שאין דרך הבעל או האדון או האב להקפיד על כך, אֲבָל לֹא – אין רשאים ליטול מהם דָּבָר מְרֻבֶּה, שמא נתנוהו שלא ברשות הבעלים.
רָבִינָא, שהיה גבאי צדקה, אִיקְּלַע לִמְחוֹזָא – הזדמן לעיר מחוזא, לאסוף מעות לצדקה, אַיְיתּוּ [נָשֵי ד]בְּנֵי מְחוֹזָא – הביאו לו נשותיהם של בני מחוזא כַּבְלֵי וְשֵׁירֵי – מיני תכשיטים יקרים, רְמוֹ קַמֵּיהּ – והניחו לפניו לתיתם לצדקה, וְקַבֵּיל מִינַּיְיהוּ – וקיבל מהם רבינא תכשיטים אלו. אָמַר לֵיהּ רָבָא תּוֹסְפָאָה, וְהָא תַּנְיָא – והרי שנינו בברייתא, שלוֹקְחִין מֵהֶן [-מהנשים] דָּבָר מוּעָט, אֲבָל לֹא דָּבָר מְרֻבֶּה, ואיך לקחת מהן לצדקה תכשיטים יקרים אלו. אָמַר לֵיהּ – השיב לו רבינא, הַנֵּי – תכשיטים אלו, לִבְנֵי מְחוֹזָא, שהם עשירים גדולים, דָּבָר מוּעָט הוּא, ומותר לקבל מהם זאת לצדקה.
