משנה
נאמר בתורה לגבי מעשה הגירושין 'וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ', ומלשון 'ונתן בידה' לומדים שצריך הבעל לתת את הגט ליד אשתו. אמנם, כיון ש'שלוחו של אדם כמותו', יכול הבעל למנות שליח שיתן את הגט במקומו, והוא הנקרא שליח להולכה. וכן האשה יכולה למנות שליח, שיקבל את הגט במקומה, והוא הנקרא שליח לקבלה. וברגע שניתן הגט על ידי הבעל או שלוחו ליד האשה או שלוחה, חלים הגירושין. פרק זה עוסק בדיני שליחות אלו, של מסירת גט אשה: אדם הָאוֹמֵר לשלוחו 'הִתְקַבֵּל גֵּט זֶה לְאִשְׁתִּי' – קבל עבורה את הגט, ותהיה שליחה לזכות לה בו, ותתגרש מיד בקבלתך, אוֹ שאמר לו 'הוֹלֵךְ גֵּט זֶה לְאִשְׁתִּי', בשני אופנים אלו אין הגירושין חלים עד שיגיע הגט ליד האשה, שהרי היא לא מינתה אותו לקבל את גיטה, ואין הבעל יכול למנות עבורה שליח לקבלת הגט, ולכן אִם רָצָה הבעל לְהַחֲזִיר את הגט ולבטל את הגירושין, יַחֲזִיר, לפי שעדיין לא חלו הגירושין.
הָאִשָּׁה שֶׁאָמְרָה לשלוחה 'הִתְקַבֵּל לִי גִטִּי' – קבל עבורי את הגט מבעלי, וקבלתך תחשב כאילו אני קיבלתיו, ונתן לו הבעל את הגט, אִם רָצָה הבעל לְהַחֲזִיר את הגט ולבטל את הגירושין, לֹא יַחֲזִיר – אינו יכול לעשות כן, שהרי כבר חלו הגירושין.
לְפִיכָךְ, כיון שאם נתן הבעל את הגט לשלוחה של האשה אינו יכול לחזור בו, מבארת המשנה באיזה אופן בכל זאת יכול הבעל להשאיר לעצמו אפשרות לחזור בו, אִם אָמַר הַבַּעַל לאותו שליח, 'אִי אֶפְשִׁי שֶׁתְּקַבֵּל לָהּ' – אינו נותן לך בתורת שליח לקבלה, שתתגרש מיד בקבלתך, 'אֶלָּא הוֹלֵךְ וְתֶן לָהּ' – הריני נותן לך את הגט בתורת שליח שלי להוליך לה את הגט, הרי אין הגט חל עד שיגיע ליד האשה, ולכן אִם רָצָה הבעל לְהַחֲזִיר יַחֲזִיר. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל מוסיף על דינו של תנא קמא, ואוֹמֵר, אַף הָאוֹמֶרֶת 'טוֹל לִי גִיטִּי' הרי זו כאילו אמרה 'התקבל לי גיטי', ומיד בקבלת השליח חלים הגירושין, ואִם רָצָה הבעל לְהַחֲזִיר, לֹא יַחֲזִיר.
גמרא
הגמרא דנה עתה מי הם הראויים להיות שליחים להולכת או לקבלת גט אשה: פְּשִׁיטָא – דין זה פשוט הוא, שאִישׁ הֲוֵי [-ראוי הוא להיות] שָׁלִיחַ של אדם אחר לְהוֹלָכָה – להוליך את גטו של אותו אדם לאשתו, שתתגרש בכך, שֶׁכֵּן בַּעַל מוֹלִיךְ גֵּט לְאִשְׁתּוֹ, וכל דבר שיכול האדם לעשותו עבור עצמו, יכול הוא להיעשות שליח לכך עבור אחרים. וכן פשוט הדבר שאִשָּׁה הָוְיָא [-ראויה להיות] שָׁלִיחַ לְקַבָּלָה עבור אשה אחרת, לקבל את גיטה של אותה אשה מיד בעלה, שֶׁכֵּן אִשָּׁה מְקַבֶּלֶת גִּיטָּהּ מִיַּד בַּעֲלָהּ, וכיון שהיא ראויה לדבר זה עבור עצמה, ראויה היא לו גם עבור אשה אחרת. אמנם בדין זה יש להסתפק, האם אִישׁ נעשה שליח של אשה לְקַבָּלָה, וְהאם אִשָּׁה נעשית שליח של איש לְהוֹלָכָה – להוליך את הגט עבור אשתו של אותו אדם, מַאי – מה הדין באופנים אלו, האם מועילה שליחות זו.
וּפָשְׁטִינַן – ופשטה הגמרא את שתי הספיקות הללו, דְּאִישׁ הֲוֵי נָמֵי – שגם איש יכול להיות שָׁלִיחַ לְקַבָּלָה עבור אשה אחרת, לקבל את גיטה, שֶׁכֵּן מצאנו שאָב מְקַבֵּל גֵּט לְבִתּוֹ קְטַנָּה, ומתגרשת היא בכך, וכיון שיש אופנים שבהם האיש ראוי לקבלת גט, יכול הוא להיעשות שליח לדבר זה. וְאִשָּׁה נַמִּי הָוְיָא – וגם אשה ראויה להיעשות שָׁלִיחַ לְהוֹלָכָה, שֶׁכֵּן אִשָּׁה עַצְמָהּ מְבִיאָה את גִּיטָּהּ בתורת שליחות של הבעל, כְּדִתְנַן – כפי ששנינו במשנה לעיל (פרק שני), הָאִשָּׁה עַצְמָהּ מְבִיאָה את גִּיטָּהּ ממדינת הים, וּבִלְבַד שֶׁתְּהֵא צְרִיכָה לְמֵימַר – לומר בפני בית דין 'בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתַּם', וְאוֹקִימְנָא – והעמדנו משנה זו בִּשליחות הוֹלָכָה, והיינו שאמר לה הבעל שתהא שליחה שלו להולכת הגט לארץ ישראל, ושם ימנו הדיינים שליח נוסף להולכה, ותמסור לו את הגט, והוא ימסרנה לידיה, ועל כל פנים מוכח ממשנה זו שיכולה האשה להיעשות שליח להולכה לגט של עצמה, וכיון שכך יכולה היא אף להיות שליח להולכה של אדם אחר, לגרש בו את אשתו.
