משנה
נַעֲרָה בת שתים עשרה שנים [עד גיל שתים עשרה וששה חודשים] מְאוֹרָסָה – שהתקדשה אך עדיין לא נישאה, ובגיל זה יכול אביה לקבל עבורה את הקידושין, הִיא וְאָבִיהָ מְקַבְּלִין את גִּיטָהּ – יכול המקדש לתת את הגט לה, כיון שהיא גדולה, או לאביה, שכשם שאביה יכול לקבל קדושין עבורה, יכול הוא לקבל את הגט עבורה [אבל לאחר שנישאת יצאה מרשות האב, ולכן אפילו קטנה שנישאת אין אביה מקבל עבורה את גיטה]. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אֵין שְׁתֵּי יָדַיִם זוֹכוֹת כְּאֶחָת – לא יתכן שנתינת הגט תוכל להיעשות על ידי שני בני אדם, היא או אביה, אֶלָּא אָבִיהָ מְקַבֵּל את גִּטָּהּ בִּלְבָד.
דין נוסף: וְכֹל אשה שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לִשְׁמוֹר את גִּיטָה, מחמת קטנותה או מחמת שאינה בת דעת, אֵינָה יְכוֹלָה לְהִתְגָּרֵשׁ, כיון שנאמר בתורה 'ושילחה מביתו', ואילו זו שאין בה דעת, משלחה והיא חוזרת, ואף אביה אינו יכול לקבל עבורה את גיטה, מאחר ואין מתקיים בה 'ושלחה מביתו'.
גמרא
שנינו במשנה שנחלקו רבי יהודה וחכמים בדין נערה מאורסה הבאה להתגרש, האם רק אביה יכול לקבל את גיטה, או בין היא ובין אביה. מבררת הגמרא, בְּמַאי קָא מִיפַּלְגִי – במה נחלקו רבי יהודה וחכמים, ומה הם טעמי מחלוקתם. ומבארת, רַבָּנָן סָבְרִי – חכמים סוברים, שיַד יְתֵירָה זָכִי לָהּ רַחֲמָנָא – זיכתה לה התורה 'יד' נוספת לקבל את גיטה, כלומר הוסיפה לה התורה אפשרות נוספת להתגרש, על ידי קבלת אביה, מלבד האפשרות לקבל את הגט בעצמה. וְרַבִּי יְהוּדָה סָבַר, בִּמְקוֹם אָבִיהָ – בכל מקום שיש לאביה זכות בקבלת הגט, בין בקטנה ובין בנערה, יָדָהּ וְלֹא כְּלוּם – אין יד עצמה נחשבת כלל כראויה לקבלת הגט, ולכן רק אביה יכול לקבל את גיטה.
מברר הרי"ף את ההלכה במחלוקת זו: וְקַיְימָא לָן – ומקובל בידינו לענין ההלכה, דְּבכל מקום שנחלקו יָחִיד וְרַבִּים, הֲלָכָה כְּרַבִּים, ולכן גם כאן הלכה כחכמים, שבין אביה ובין היא יכולים לקבל את הגט.
מוסיף הרי"ף ואומר, וְכִי פְּלִיגֵי רַבָּנָן עֲלֵיהּ דְּרַבִּי יְהוּדָה – ומה שנחלקו חכמים על רבי יהודה ואמרו שבין היא ובין אביה יכולים לקבל את גיטה, היינו דוקא בְּגֵירוּשִׁין, לענין קבלת הגט, אֲבָל בְּקִדּוּשִׁין, והיינו לקבל את כסף הקדושין, דִּבְרֵי הַכֹּל אָבִיהָ לבדו יכול לקבלן ולקדשה בכך, וְלֹא הִיא – אך היא עצמה אינה יכולה להתקדש בכך. ומוכיח זאת הרי"ף, כִּדְגָרְסִינַן – כפי שלמדנו במסכת קדושין (מג:) בְּפֶרֶק הָאִישׁ מְקַדֵּשׁ, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, מַחֲלוֹקֶת רבי יהודה וחכמים היא לְענין גֵירוּשִׁין, האם רק אביה מקבל את גיטה או גם היא וגם אביה, אֲבָל לְענין קִדּוּשִׁין, דִּבְרֵי הַכֹּל – בין רבי יהודה ובין חכמים מודים שרק אָבִיהָ מקבל את קידושיה, וְלֹא הִיא. ומבאר הרי"ף את טעם החילוק בין גירושין לקידושין, פֵּרוּשׁ, שֶׁהַתּוֹרָה זִכְּתָה שְׁבַח נְעוּרֶיהָ לָאָב, שנאמר (במדבר ל יז) 'אֵלֶּה הַחֻקִּים אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ בֵּין אָב לְבִתּוֹ בִּנְעֻרֶיהָ בֵּית אָבִיהָ', ומלשון זו לומדים שכל מה שהיא מרויחה בנעוריה שייך לאב, וּלְהָכֵי שָׁאנֵי קִדּוּשִׁין מִגֵּירוּשִׁין – ולכך לדעת חכמים יש הבדל בין קידושין לגירושין, שאף על פי שלענין גירושין סוברים חכמים שגם היא עצמה יכולה לקבל את גיטה, כיון שאין בכך כל 'שבח', הרי לגבי קידושין שיש רווח ממוני בקבלת כסף הקידושין, מודים חכמים ש'שבח' זה שייך לאב, ולכן הוא מקבל את קידושיה.
