משנה
(אָמַר לַעֲשָׂרָה כִּתְבוּ גֵּט לְאִשְׁתִּי, אם אינם יודעים לכתוב, יִלְמְדוּ לכתוב, וְיִכְתְּבוּ אותו בעצמם, וְיִתְּנוּ לָהּ). אדם שאָמַר לַעֲשָׂרָה בני אדם 'כִּתְבוּ גֵט לְאִשְׁתִּי', אֶחָד מהם כּוֹתֵב את הגט, וּשְׁנַיִם מהם חוֹתְמִין עליו, ואין צורך שכולם יכתבו ויחתמו בו. אך אם אמר 'כּוּלְּכֶם כְּתֹבוּ', אֶחָד כּוֹתֵב במעמד כולם, וְכֻלָּם חוֹתְמִין עליו. לְפִיכָךְ – כיון שיש צורך שכולם יחתמו על הגט, אִם מֵת אֶחָד מֵהֶן קודם שהספיק לחתום על הגט, הֲרֵי הַגֵּט בָּטֵל, שהרי אין להם אפשרות לכותבו ולחותמו כציווי הבעל.
גמרא
הגמרא מביאה ברייתא בענין אופני ציווי שונים של הבעל לכתיבת גט לאשתו: תָּנוּ רַבָּנָן – שנו חכמים בברייתא, אָמַר הבעל לַעֲשָׂרָה בני אדם, 'כִּתְבוּ גֵּט לְאִשְׁתִּי', אֶחָד כּוֹתֵב עַל יְדֵי כּוּלָּן, כלומר, אחד מהם כותב בשביל כולם. ואם אמר להם 'הוֹלִיכוּ גֵּט לְאִשְׁתִּי', אֶחָד מוֹלִיךְ עַל יְדֵי [-בשביל] כּוּלָּן. אך אם אמר 'כּוּלְּכֶם הוֹלִיכוּ', אֶחָד מוֹלִיךְ בְּמַעֲמַד כּוּלָּם, שצריכים כולם ללכת עמו.
וְהַשְׁתָּא תַּקִּינוּ רַבָּנָן בְּגִיטָּא דְּכֻּלְּכֶם – ועתה, כדי למנוע חשש תקלה, שמא יאמר הבעל לשון 'כולכם' ויצטרכו להוליך את הגט במעמד כולם, או שיצטרכו לחתום כולם, ויש בכך חשש פסול ותקלה, תקנו חכמים בכל גט שמצוה הבעל במעמד בני אדם רבים, שיפרט ויאמר, 'כְּתוֹבוּ, כָּל חַד מִנְּכוֹן', כלומר, כל אחד מכם לבדו יוכל לכתוב את הגט, ואין צורך שתכתבוהו כולכם. וכן 'חֲתוֹמוּ, כָּל תְּרֵי מִנְּכוֹן', כלומר, כל שנים מכם יוכלו לחתום כעדים על הגט, ואין צורך שכולם יחתמו על הגט. 'אוֹבִילוּ, כָּל חַד מִנְּכוֹן', כלומר, כל אחד מכם לבדו יוכל להוליך את הגט ולמוסרו לאשתי, ואין צורך שכולכם תוליכוהו.
הַדְרָן עֲלָךְ פֶּרֶק הִתְקַבֵּל
