שנינו במשנה, 'רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין עָלָיו עֵדִים, אֶלָּא שֶׁנְּתָנוֹ לָהּ בִּפְנֵי עֵדִים, כָּשֵׁר'. אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב, הֲלָכָה כְּרַבִּי אֶלְעָזָר, שעדי מסירה מועילים אף במקום שאין כלל עדי חתימה, בְּגִטִּין, אֲבָל לֹא בִּשְׁטָרוֹת ממון, כיון שנאמר בספר ירמיהו (לב מד) לגבי קניית קרקע 'שָׂדוֹת בַּכֶּסֶף יִקְנוּ וְכָתוֹב בַּסֵּפֶר וְחָתוֹם וְהָעֵד עֵדִים', הרי שדרך עשיית שטר ממון היא על ידי החתמת עדים בשטר עצמו, ואין די בעדים חיצוניים הרואים את מסירת השטר מיד המוכר ליד הקונה. וּשְׁמוּאֵל אָמַר, אַף בִּשְׁטָרוֹת ממון הלכה כרבי אליעזר. וְכֵן, כדברי רב, אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, הֲלָכָה כְּרַבִּי אֶלְעָזָר בְּגִטִּין. פוסק הרי"ף, וְהִלְכְתָא – וההלכה היא כְּרַבִּי אֶלְעָזָר בְּגִטִּין, אך לא בשטרות ממון.
מוסיף הרי"ף ואומר, וּמֵהָא נַמִּי שַׁמְעִינָן – ומדין זה יש לנו ללמוד עוד, דְּלָא בְּעִינָן עֵדֵי מְסִירָה הֵיכָא דְּאִיכָּא עֵדֵי חֲתִימָה – שאין צורך בעדי מסירה, במקום שכבר יש על הגט עדי חתימה, והראיה לכך, דְּהָא רַב עצמו הוּא דְּאָמַר שאִם נִשֵּׂאת בְּגט שיש בו עֵד אֶחָד וּכְתַב יְדֵי סוֹפֵר, שֶׁהַוָּלָד מַמְזֵר, וְהוּא – רב עצמו אָמַר שהֲלָכָה כְּרַבִּי אֶלְעָזָר בְּגִטִּין, וְאִי סַלְקָא דַּעְתָּךְ בָּעֵינַן עֵדֵי מְסִירָה הֵיכָא דְּאִיכָּא עֵדֵי חֲתִימָה – ואם תעלה בדעתך לומר שאפילו במקום שיש עדי חתימה על הגט, יש צורך גם בעדי מסירה, אם כן יקשה, הַשְׁתָּא – עתה, הֵיכָא דְּלֵיכָּא – הרי במקום שאין עֵדֵי חֲתִימָה כְּלָל, וַאֲפִילּוּ לא עֵד אֶחָד, מַכְשַׁר רַב כיון שיש עדי מסירה [לפי ההבנה הזו, שבכל גט יש עדי מסירה], הֵיכָא דְּאִיכָּא – במקום שיש עֵד אֶחָד וְעֵדֵי מְסִירָה [אם אכן בכל גט יש עדי מסירה, ואם אין עדי מסירה אפילו בחתימת שני עדים יהא הגט פסול], פָּסֵיל – וכי יתכן שיפסול את הגט וַהֲוָה לֵיהּ – ויהיה הַוָּלָד מַמְזֵר, אַטּוּ עֵד אֶחָד מִגְרַע גָּרַע מֵהֵיכָא דְּלֵיכָּא עֵד כְּלָל – וכי חתימה של עד אחד על הגט גרועה יותר מגט שאין בו חתימות עדים כלל. אֶלָּא וַדַּאי מִדְּפָסֵיל – מכך שפוסל רַב בְּגט שחתום בו עֵד אֶחָד, וּמַכְשַׁר הֵיכָא דְּאִיכָּא עֵדֵי מְסִירָה אֲפִילּוּ לֵיכָּא עֵד אֶחָד – ומאידך מכשיר רב גט שיש בו עדי מסירה אף על פי שאין בו אפילו עד אחד, שַׁמְעִינָן – יש לנו ללמוד מכך, דְּהַאי דְּפָסֵיל עֵד אֶחָד – שמה שפסל רב גט שיש בו עד אחד, הֵיכָא דְּלֵיכָּא עֵדֵי מְסִירָה הוּא – היינו רק באופן שאין בו עדי מסירה, וְאִי אִיכָּא בַּחֲתִימָה שְׁנֵי עֵדִים – ואם היו חתומים על הגט שני עדים, מַכְשַׁר – היה רב מכשיר את הגט, וְאַף עַל גַּב דְּלֵיכָּא [-שאין כלל] עֵדֵי מְסִירָה.
מוסיף הרי"ף ומבאר על פי זה, וְהַיְנוּ דְּקָתָּנֵי – וזהו ביאור מה ששנינו במשנה 'שֶׁאֵין הָעֵדִים חוֹתְמִין עַל הַגֵּט אֶלָּא מִפְּנֵי תִּקּוּן הָעוֹלָם', כְּלוֹמַר, דְּאִי לֵיכָּא – שאם אין בַּגֵּט עֵדֵי חֲתִימָה, אֶלָּא נִתָּן בְּעֵדֵי מְסִירָה בִּלְבָד, זִימְנִין דְּמַיְיתֵי – יקרה לפעמים שימותו עֵדֵי המְסִירָה, וְאָתֵי בַּעַל וּמְעַרְעֵר – ויבוא הבעל ויערער על כשרותו של הגט, ויטען שהוא מזויף, וּמְקַלְקֵל לַהּ – ויקלקל בכך את אשתו, אם נישאת לאחר, כיון שאין לה עדים שיעידו על גירושיה, הִילְכָּךְ תַּקִּינוּ – ולכן תיקנו חכמים שֶׁיְּהוּ הָעֵדִים חוֹתְמִין בְּגֵט, דְּאִי אָתֵי בַּעַל וּמְעַרְעֵר – שאם יבוא הבעל ויערער על גירושיה, מַפְקָא לֵיהּ לְגִטָּא – תוציא האשה את הגט, וּמְקַיְּמָא לֵיהּ בְּעֵדֵי חֲתִימָה – ומקיימת את כשרות הגט על ידי עדי החתימה [אף אם כבר ימותו העדים עצמם, מתקיימים חתימותיהם על ידי עדים המכירים אותם], וְדָחְיָא לֵיהּ – ודוחה היא את ערעורו של הבעל. וְאִי סַלְקָא דַּעְתָּךְ דְּלָא סַגִּי לָן בְּעֵדֵי חֲתִימָה – ואם תעלה בדעתך לומר שאין די בעדי החתימה החתומים על הגט, אֶלָּא אין הגט כשר עַד דְּאִיכָּא [-שיש גם] עֵדֵי מְסִירָה, מַאי תִּקּוּן הָעוֹלָם אִיכָּא – מהו 'תיקון העולם' שיש בכך שהעדים חותמים על הגט, והרי אַף עַל גַּב דְּמְקַיְּימָא לֵיהּ לְגִטָּא בְּעֵדֵי חֲתִימָה – על אף שיכולה האשה לקיים את הגט על ידי חתימותיהם של עדי החתימה, לֵיחוּשׁ דִּלְמָא לָא אִתְיְהִיב לֵיהּ בְּעֵדֵי מְסִירָה – עדיין יש לנו לחשוש שלא נמסר לה הגט בפני עדי מסירה, ויוכל הבעל לערער על כך ולטעון שלא היו עדי מסירה, ולקלקל, אֶלָּא וַדַּאי כָּל הֵיכָא דְּאִיכָּא עֵדֵי חֲתִימָה לָא בָּעֵינַן עֵדֵי מְסִירָה – ומוכח מכך שבכל מקום שיש עדי חתימה על הגט אין צורך בעדי מסירה, וְכָל הֵיכָא דְּאִיכָּא עֵדֵי מְסִירָה לֹא בָּעֵינַן עֵדֵי חֲתִימָה – וכן בכל גט שיש בו עדי מסירה, אין צורך בעדי חתימה, דִּבְחַד מִינַּיְיהוּ סַגִּיא – כיון שדי באחד מהדברים, או עדי חתימה או עדי מסירה.
