אף שהתבאר שלכשרות הגט די בעדי חתימה או בעדי מסירה, אֶלָּא מִיהוּ הָנֵי מִילֵּי – אמנם מה שאנו סומכים על עדי החתימה זהו רק בְּדִיעֲבַד, אִי נַמִּי דְּאִשְׁתַּכְּחֵי – או כשנמצאו עֵדֵי המְסִירָה פְּסוּלִין, דְּבאופנים אלו לָא אַמְרִינָן – איננו אומרים שעֲדַיִן אֵשֶׁת אִישׁ הִיא, אֶלָּא הוֹאִיל וְאִיכָּא [-ויש] עֵדֵי חֲתִימָה על הגט, וְהֵן כְּשֵׁרִים, וְהַגֵּט יוֹצֵא מִתַּחַת יָדָהּ של האשה, שזו ראיה שקיבלה את הגט מבעלה כדין לאחר שחתמו בו העדים, גֵּרוּשֵׁי מְעַלְּיָא אִינוּן – הרי אלו גירושין טובים. אֲבָל לְכַתְּחִלָּה, בְּעִינָן – יש צורך בעֵדֵי מְסִירָה, וְהֵן הָעִקָּר, וכפי שהתבאר במשנה, שֶׁאֵין הָעֵדִים חוֹתְמִין עַל הַגֵּט אֶלָּא מִפְּנֵי תִּקּוּן הָעוֹלָם, כִּדְאָמְרִינַן – כפי שהתבאר לעיל, שהתועלת בחתימתם היא בכך דְּאִי אָבַד גִּטָּא – שאם יאבד הגט, קָיְימֵי עֵידֵי מְסִירָה – קיימים עדי המסירה, ויעידו על הגירושין, וְאִי מַיְיתֵי – ואם ימותו עֵידֵי המְסִירָה, קָיְימֵי – קיימים עֵידֵי החֲתִימָה, כלומר, קיימת חתימתם בגט.
וְחָזֵינַן לְגָאוֹן – וראינו לדברי רב האי גאון, דְּאָמַר, הֲווֹ יָדְעִין – הוו יודעים, דְּהַאי – שדין זה דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, שאם היו בגט כְּתַב סוֹפֵר וְעֵד אחד הַוָּלָד מַמְזֵר, היינו אפילו כשיש עדי מסירה, וטעם הפסול מִשּׁוּם דְּהָוְיָא לַהּ הָא מִילְּתָא – כיון שנחשב גט זה, לְדעת רַבִּי אֶלְעָזָר, כִּמְזֻיָּף מִתּוֹכו, כיון שנראה מתוך השטר כאילו סומכים על חתימת עד אחד, שֶׁהַוָּלָד מַמְזֵר, וגט זה גרוע יותר מגט שאין בו כלל עדים, שהוא כשר בעדי מסירה. וְאַף עַל גַּב דְּהַאי מִילֵּי דְּגָאוֹן סָתְרֵי לְמִילֵּי דִּידַן – והגם שדברי רב האי גאון אלו סותרים את דברינו האמורים לעיל [שדברי רבי אלעזר נאמרו רק כשאין עדי מסירה], חֲזֵינָא לְמִכְתְּבִינְהוּ – ראינו לכותבם, מִשּׁוּם דִּמְלֶאכֶת שָׁמַיִם הִיא.
משנה
שְׁנַיִם – שני בני אדם שֶׁשָּׁלְחוּ שְׁנֵי גִיטִין שָׁוִין לנשותיהן, כגון שהיו שמותיהם ושמות נשותיהם שוים, וְנִתְעָרְבוּ הגיטין זה בזה, והרי אין האשה מתגרשת אלא בגט שכתב לה בעלה, נוֹתֵן השליח את שְׁנֵיהֶן – שני הגיטין, לָזוֹ, וְאת שְׁנֵיהֶן לָזוֹ, ואף שאין ידוע למי שייך כל גט, הרי ודאי קיבלה כל אשה גם את הגט ששלח לה בעלה, וחלו גירושיה. לְפִיכָךְ, אִם אָבַד אֶחָד מֵהֶן, הֲרֵי גם הַשֵּׁנִי בָּטֵל, כלומר לא ניתן להשתמש בו, כיון שאין ידוע לאיזו אשה הוא שייך, ואף אם יתנו לשתיהן, יהיו שתיהן ספק גרושות.
חֲמִשָּׁה בני אדם שֶׁכָּתְבוּ כְלָל בְּתוֹךְ הַגֵּט – כתבו זמן אחד לחמשת הגיטין, ולאחר הזמן פירטו וכתבו 'אִישׁ פְּלוֹנִי מְגָרֵשׁ את אשתו פְּלוֹנִית, וּפְלוֹנִי מגרש לִפְלוֹנִית', וכן הלאה את חמשת הגיטין, וְהָעֵדִים חֲתוּמִים לְמַטָה, כֻּלָן כְּשֵׁרִין, כיון שברור שחתימת הגט היתה על נוסח זה הכולל את חמשת הגיטין, ומועילה עדותם לכל הגיטין, וְיִנָּתֵן הגט לְכָל אַחַת וְאֶחָת בפני עצמה, ומתגרשת בו. הָיָה כתוב טֹפֶס – נוסח גט שלם לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מהגיטין בפני עצמו, וְהָעֵדִים חתמו לְמַטָּה, אֶת שֶׁהָעֵדִים נִקְרִין עִמּוֹ – הטופס האחרון שבסמוך אליו חתמו העדים, הוא לבדו כָּשֵׁר, כיון שברור שחתימתם מתייחסת לנוסח זה, וכל השאר פסולים, שהרי יתכן שלא התכוונו להעיד עליהם.
גמרא
שנינו במשנה, 'חמשה שכתבו כלל', ו'היה טופס לכל אחד ואחד', מבררת הגמרא, הֵיכִי דָּמֵי – באיזה אופן נחשבת כתיבת חמשת הגיטין כ'כְּלָל', שאז חמשת הגיטין כשרים, הֵיכִי דָּמֵי 'טֹפֶס' – ובאיזה אפן נחשב שכתב טופס לכל אחד מהגיטין, שבזה רק אחד הגיטין כשר. ומבארת הגמרא, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, אם כתבו בגט זְמַן אֶחָד לְכֻלָּן, זֶה הוּא 'כְּלָל', כיון שבאופן זה מתייחסות חתימות העדים לכל חמשת הגיטין, שהרי הזמן נכתב לפני הגט הראשון, והעדים חתומים בסוף, ובאופן זה כולם כשרים, ואם נכתב זְמַן לְכָל אֶחָד וְאֶחָד, כְּגוֹן בְּחַד בְּשַׁבָּא – באחד בשבת פלוני גירש פלונית, בְּחַד בְּשַׁבָּא – באחד בשבת פלוני גירש פלונית, זֶה הוּא טֹפֶס, ובאופן זה אנו חוששים שמא לא התכוונו לחתום אלא על הגט האחרון, ואחר כך הוסיפו וכתבו טפסי גט אחרים מלמעלה, ולכן רק הגט האחרון, שאליו מתייחסת חתימת העדים בוודאות, כשר.
וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר, אֲפִילּוּ אם נכתב זְמַן אֶחָד לְכֻלָּן, הֲוֵי טֹפֶס, כיון שכל נוסח גט נכתב בפני עצמו, ואין שייכות לשונית ביניהם, נמצא שחתימות העדים מתייחסות רק לגט האחרון, ולא לגיטין הראשונים, וְאֶלָּא הֵיכִי דָּמֵי – ובאיזה אופן נחשב הדבר ככתיבת כְּלָל, שכל הגיטין כשרים, דְּכָתְבִי הָכִי – כגון שכתבו כך, אָנוּ פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי וּפְלוֹנִי, גֵּרַשְׁנוּ נְשׁוֹתֵינוּ פְּלוֹנִית וּפְלוֹנִית וּפְלוֹנִית, ונמצא שנוסחאות כל הגיטין מעורבות יחד, ובאופן זה חתימות העדים מתייחסות לכל הגיטין.
תמהה הגמרא, אִי הָכִי – אם כך, שנכתבו הגיטין בנוסח זה, נִמְצְאוּ שְׁתֵּי נָשִׁים מִתְגָּרְשׁוֹת בְּגֵט אֶחָד, וְהַתּוֹרָה אָמְרָה (דברים כד א) 'וְכָתַב לָהּ', ודרשו מכאן חכמים שיש צורך שתהא כתיבת הגט מיוחדת לה, וְלֹא שיהא הגט כתוב בלשון המעורבת לָהּ וְלַחֲבֶרְתָּהּ יחד. מתרצת הגמרא, דְּהָדַר כָּתִיב – מדובר שהוא חוזר וכותב 'פְּלוֹנִי גֵּרֵשׁ פְּלוֹנִית', 'וּפְלוֹנִי גֵּרֵשׁ פְּלוֹנִית', ונמצא שיש גם נוסח גט לכל אחת ואחת, ומכל מקום בכך שהקדים וכתב נוסח הכולל את כולם יחד, פלוני ופלוני ופלוני מגרשים את פלונית ופלונית ופלונית, מוכח שחתימות העדים מתיחסות לכל הגיטין. תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ דְרַבִּי יוֹחָנָן – והביאה הגמרא ברייתא המסייעת לרבי יוחנן, וְתַנְיָא כְּוָותֵיהּ דְּרֵישׁ לָקִישׁ – והביאה הגמרא ברייתא המסייעת לריש לקיש וְכוּ'. וְהִלְכְתָא – וההלכה היא כְּדברי רַבִּי יוֹחָנָן.
