משנה
שְׁנֵי גִטִּין, של שני בני אדם, שֶׁכְּתָבָן הסופר באותו גליון זֶה בְּצַד זֶה, וּשְׁנֵי עֵדִים עִבְרִים [-החותמים בעברית, מימין לשמאל], בָּאִין מִתַּחַת זֶה לְתַחַת זֶה – באה חתימתם מתחת הגט הימני לתחת הגט השמאלי, וּשְׁנֵי עֵדִים יְוָנִים – שני יהודים החותמים ביוונית, משמאל לימין, בָּאִים מִתַּחַת זֶה לְתַחַת זֶה – מתחת הגט השמאלי לתחת הגט הימני, אֶת [-אותו גט] שֶׁהָעֵדִים הָרִאשׁוֹנִים [-העליונים] נִקְרָאִין עִמּוֹ, כָּשֵׁר, ולכן אם חתמו בעברית למעלה, הגט הימני כשר, ואם חתמו ביוונית למעלה, השמאלי כשר [אך העדים התחתונים אינם מכשירים את הגט, כיון שחתימתם היא בנוסח 'יוסף בן שמעון עד', ואין אנו יודעים אם חתמו כדרכם, וממילא חתימת העבריים מתייחסת לגט הימני וחתימת היווניים מתייחסת לגט השמאלי, או שמא הפכו את סדר חתימתם [וכשכתוב 'יוסף בן שמעון' כוונתם ששמעון הוא בנו של יוסף], כדי להתאים את חתימותיהם לחתימות העדים העליונים, ואף הם מעידים על אותו גט שהעידו עליו העליונים, ולא על הגט השני].
ואם חתמו על הגט עֵד אֶחָד עִבְרִי, החותם מימין לשמאל, וְעֵד אֶחָד יְוָנִי – יהודי החותם משמאל לימין, וְעֵד אֶחָד עִבְרִי וְעֵד אֶחָד יְוָנִי נוספים בָּאִין מִתַּחַת זֶה לְתַחַת זֶה, נמצא שהם חתומים לסירוגין, עברי, יווני, עברי ויווני, שְׁנֵיהֶן פְּסוּלִין – שני הגיטין פסולים, כיון שיתכן שהראשון חתם בעברית על הגט הימני, ושלשת העדים שאחריו חתמו גם הם על הימני, והיווניים הפכו את חתימותיהם כדי שיתאימו לחתימות העבריות, אך גם הם מעידים על הימני, ונמצא שהשמאלי ללא שום חתימה. ואף הימני אינו כשר, כיון שאנו חוששים שמא אדרבה, העד השני, שחתם ביוונית, חתם על הגט השמאלי, והשנים שאחריו מעידים גם הם על השמאלי, והעברי שביניהם הפך את חתימתו כדי שתתאים לחתימות היווניות שעל הגט השמאלי, ונמצא שאין על הימני אלא חתימה אחת, ומספק שני הגיטין פסולים.
גמרא
שנינו ברישא של משנתנו, לגבי שני עדים עברים ושני עדים יוונים, שהגט שהעדים הראשונים נקראים עמו, כשר, והשני פסול. ושנינו בסיפא, לגבי עדים עברים ויוונים החתומים לסירוגין, ששני הגיטין פסולים. אמנם זְעִירִי תָּנֵי – שנה, שבין ברישא ובין בסיפא, שְׁנֵיהֶן – שני הגיטין כְּשֵׁרִין, כיון שאנו אומרים שהראשון מוכשר בשני העדים העברים, והשני מוכשר בשני העדים היוונים. מוסיפה הגמרא ומבארת, וְאילו תַנָּא דִּידַן התנא של משנתנו, הפוסל בסיפא את שני הגיטין וברישא את הגט שאין העדים נקראים עמו, היינו כיון שהוא חושש דִּילְמָא גֻּנְדָּלִית חָתַם – שמא הפכו העדים את סדר חתימתם [וכפי שהתבאר במשנתנו], וְכֻלְּהוּ אֲחַד הוּא דַּחֲתִימֵי – ונמצא שכל העדים חתומים רק על גט אחד, ולכן ברישא הכשיר התנא של משנתנו רק את הגט שהעדים נקראים עמו, ובסיפא פסל את שני הגיטין. וְהִלְכְתָא כְּתַנָּא דִּידַן – וההלכה כתנא של משנתנו.
